ילדתי לפני שבועיים ונורא קשה לי עם המשפחה של בעלי. חשוב לי לציין שהם אנשים מקסימים וברור לי שהדברים מגיעים מתוך כוונה טובה ורצון לתמוך ולהיות חלק. אבל אני ממש מרגישה שאמא שלו בוחנת אותי, היא מרגישה צורך ללמד אותי דברים וכאילו רוצה שאני אצטרך את הכזרה שלה. למשל היא כל פעם שאלה אותי על המקלחת שלו ואמרתי שאמא שלי עוזרת לי כי אני חוששת ( פעם טחת גם היא הגיעה לקלח אותו) ועד שכבר קילחתי אותו בלי העזרה של אמא שלי, היא לא פירגנה וישר שאלה החזקת אותו רק על הגב עם הכיסא? זה לא טוב צריך להפוך, תקראי לי אני אקלח אותו. אז יותר מרגיש שהיא פשוט רוצה לעשות את הדברים לבד ולא לאפשר לי לבנות את הביטחון שלי. נורא חשוב לה להרגיש שאני צריכה אותה. בקייצור אני מגיעה לשם ומרגישה ממש חסרת ביטחון, כל אחד אומר לי מה לעשות ושואלים אותי למה אני עושה דברים מסויימים. קשה לי שזה מערער אותי ואני יוצאת משם בתחושה שאני לא אמא טובה. גם בהתחלה היא הייתה שולחת הודעות ושואלת אם אפשר להגיע ובזמן האחרון היא פשוט מגיעה אלי הביתה בלי להודיע, לא דיברתי על זה עם בעלי כי אני לא רוצה שיכעס עליה, בכלל אני די מנסה לרצות אותה ומרגישה שהיא צריכה את המקום הזה של ללמד אותי אז בהתחלה זרמתי איתה אבל כבר מתחיל להימאס עלי שאני שותקת ונותנת לזה ממש לערער אותי וגם שלא מכבדים את הפרטיות שלי ובכלל אותי, כאילו סבבה שבאלך לראות אותו ברגע זה אבל אני גם בן אדם. גם כל פעם ששאלה הסכמתי שתבוא רק בחלק מהפעמים ביקשתי שתגיע עוד שעה כדי שאני יוכל להתאפס על כמה דברים. וואי ממש חפרתי אבל חייבת לשחרר את זהה מנסה לחשוב איך אני מגיעה לשם ולא מאפשרת לזה לערער אותי, לשדר יותר ביטחון ולגרום להם להבין שאני יודעת מה אני עושה ואין צורך ללמד אותי או לייעץ אלא אם כן שאלתי כמובן