אנחנו באותה בועה חיים ..

ילדתי לפני שלושה חודשים, בחודש הראשון הייתי אצל ההורים היה עזרה אבל עדיין רק אני קמתי בלילה ועדיין קמה, היה לו גזים הייתי משתמשת בבייביזים וליקצ'יק היה עוזר לו, עדיין אין סדר יום קבוע והבעל עובד שיהיה בריא

1. הילדה שלי בת חצי שנה 2. בלילה מסתדרת, כבר התרגלתי, הילדה מתעוררת לאכול וחוזרת לישון. גם בלילות קשוחים יותר תמיד שהייתה קטנה יותר התאפסתי על עצמי כי ידעתי שאני בחרתי להביא את הילדה שלי לעולם, לה הרבה יותר קשה ממה שלי ולכן לקחתי הכל ביחסית סבבה. 3. בעיקרון אני ובעלי מערים שונות ואני גרה בעיר שלו, לא ביחסים שיא הסבבה עם חמותי ככה שאין לי הרבה עזרה. שההורים שלי מגיעים/שאני נוסעת אליהם יש לי את כל העזרה שבעולם ואין כיף ומקל כזה. 3. עברנו את השלב של הגזים אבל היו לה עד גיל שלושה חודשים. זו תקופה שתעבור! מלא סבלנות, ידיים, חום ואהבה ובחיי שזה עובר. 4. אני איתה בבית ככה שהסדר יום שלנו משתנה, אבל בעיקר טקס בוקר-רוב היום זה אוכל ושינה, בין לבין משחקת לבד/איתי במשטח פעילות, טקס לילה... בימים טובים יותר היינו יוצאות ביחד לטיול (עכשיו כבר ממש קר). 6. עבדתי ממש עד יום לפני הלידה, ועכשיו אחרי חצי שנה שסיימתי את החופשת לידה שלי החלטתי להתפטר לטובת הנסיכה שלי. אהיה איתה בבית עד שהיא תכנס למעון בספטמבר בע״ה (היא תהיה בת שנה ושלוש בע״ה). נהנית ממנה ומלהיות איתה בבית בכל רגע! 6. בעלי עובד סופר קשה (העבודה שלו משתנה והוא עובד כל פעם באיזור אחר). בגלל שאני עם הילדה בבית הוא המפרנס היחידי. בימים שהוא מסיים מוקדם הוא עוזר לי בטירוף, אם זה לקלח אותה, להאכיל אותה, מבלי שאני מבקשת. הוא מציע את עצמו לבד. יש ימים שיש יותר עזרה ויש ימים שהוא באמת חוזר עייף אז ככה שאני גם לא מבקשת וגם דיי התרגלתי לתקתק הכל לבד. בלילות אני לא מעירה אותו כי הוא קם באיזור 5 כל בוקר, ואני במהלך היום יכולה לישון מדיי פעם עם הילדה. יכולה להגיד לך שאחרי הלידה בעלי ראה שאני מתקתקת הכל לבד ולא הציע את עצמו לעזרה (כי פשוט לא השארתי לו מה לעשות) אבל תמיד היה צריך לעזור (לא בהכרח עם הילדה, אלא גם במטלות הבית) ופשוט הייתי איתו הכי כנה שיש, אמרתי לו שאני זקוקה לעזרה שלו בכל מיני דברים (אמרתי לו במה למשל) ומאז זה ממש השתפר. יכולה להגיד לך שבתקופה של אחרי הלידה בטוחה שכמעט כולן מרגישות לבד. גם אני הרגשתי ככה במיוחד שאני בעיר אחרת (עדיין לא התרגלתי ב100%) ועכשיו אנחנו בשלב ששוקלים לעבור לגור בעיר שלי... עזרה זה חשוב מאוד וגם בלי קשר זה תמיד כיף להרגשה שיש סביבך אנשים שכן רוצים ומוכנים לעזור. מעבר לזה תמיד חשוב שתהיי פתוחה מול בעלך ושתגידי לו באמת שאת צריכה לעזרה, לא לחכות שהוא יבין לבד כי גברים לא מבינים לבד, ובכללי, תמיד תזכרי שהתקופה הראשונית היא באמת קשה. עדיין לא יודעים איך להשתלט על הכל, מה לעשות, מנסים לפענח מה יש לילד ולמה הוא בוכה כואב לו/רעב/עייף, לאט לאט זה באמת משתפר... ועם הזמן את תרגישי שהכל טוב ובסדר ועם כל הקושי את תהני מכל רגע. ושהם גדלים ומתחילים לחייך ולצחוק ולהיות פעילים זה בכלל האושר הכי גדול שיש! ❤️