בוקר טוב אהובות🤍 מה דעתכן בנושא? אשמח לשמוע.. מאז הלידה חמתי וגיסתי מאוד התרחקו ממני ומהילד, עזרו לי בשלושה החודשים הראשונים שגרנו אצלהם ואני מודה להן על זה וגם אמרתי להן, ועכשיו כשהילד בן שנה ושלוש אני יכולה לספור על האצבעות כמה פעמים הן היו אצלנו וראו אותו לעומת חמי המושלם שבא בכל הזדמנות שיש לו ליראות אותו, והם גרים באותו הבית למה שלא תבואו איתו? לא נדבר על זה שהן בכלל כמעט ולא קנו לו מתנות או משחק כולשהו. הן עושות כאילו טובה שהן באות פעם בחודש ליראות אוצו כשאנחנו גרים 15 דק מהם באוטו, אנחנו נוסעים אליהם לפעמים בשבתות אבל עדין מרגיש לי שהן קרות אלייה אלוהים יודע למה.. לפני הלידה היחסים היו מעולים שום דבר קריטי לא קרה אבל ברגע שילדתי כאילו השתנו, בעלי אומר לי אל תתיחסי וכו׳ אבל אי אפשר לא להתיחס.. כואב לי על אריאל שבתכלס לא יודע שהן סבתא שלו ודודה, כל פעם שהן באות הוא בוכה כאילו מישהו זר. לדוגמא אתמול חמתי שלחה לי הודעה אחרי שעשינו חיסונים ״היי איך אריאל?״ עניתי לה יפה וזהו כאן נגמרה השיחה לא שואלת לשלומי לא שואלת אם אני מסתדרת או צריכה עזרה (פעם אחת לא שמרה עליו וככה גם גיסתי) הכל אני עושה ללא שום עזרה וזה בסדר פשוט מבאס שלפעמים בא לי קצת את השקט לעצמי אפילו לשעה ואין מצב שזה יקרה.. מענין מתי הן יתעורר על החיים שלהן. אמא שלי עובדת מלא ובאה יותר מהן! כשהן יושבות בבית ולא עובדות או משהו הן בבית כל הזמן. כואב לי הלב כי בסופו של דבר הן מפספסות את אריאל ואריאל לא באמת חווה אותן. פשוט באסה! ואני לא יודעת למה הן ככה. סליחה שארוך פשוט רציתי לפרוק קצת.