השתלבות חברתית בעבודה מאז שהפכתן לאמהות, אתן מרגישות שאתן מצליחות להנות מהפן החברתי בעבודה, לעומת מה שהיה לפני הילדים? תמיד בכל העבודות שלי הייתי מוקפת באנשים. מכל מקום עבודה שעזבתי נשארה לי חברה מאוד קרובה שאני שומרת עם כולן על קשר עד היום. לפני חודשיים התחלתי לעבוד במקום חדש ומדהים; העבודה מעניינת, השכר והתנאים וואו, מאוד גמישים איתי בשעות ויש לי גם יום עבודה מהבית. בקיצור לסמן v על הכל. אבל מה? אין לי חיי חברה בכלל! יש לנו בחברה מלא חבר'ה צעירים (ברובם רווקים/רווקות תל אביביים כאלה חח). תמיד יושבים לאכול ביחד, הולכים לעשן ולקנות אוכל או סתם באמצע היום לקפה אחד עם השני. ואני פשוט מרגישה שאין לי זמן לזה. באה, מתקתקת עבודה ורצה הביתה לילדה שלי. אני מרגישה שאם אני אתחיל להתפזר קצת, זה ישפיע לי על ההספק בעבודה וכתוצאה מזה יגרום לי לצאת בשעות מאוחרות יותר על חשבון זמן איכות עם הבת שלי. ולא רק זה. אצלנו במחלקה כולם "אוכלים על המקלדת", מאותו השיקול- לצאת כמה שיותר מהר הביתה. רק אני והמנהלת שלי הולכות לאכול בחדר אוכל. ומרוב שזה נהיה מסורת כזאת שרק אני והיא יוצאות לאכול, אין לי אפשרות אפילו להצטרף לאיזו ארוחת צהריים עם החבר'ה בגילי, כי אז למנהלת שלי(בגיל של אמא שלי בערך) לא יהיה עם מי לאכול. ואז לא נעים לי ממנה, כי כן חשוב לי לשמור על יחסים טובים (גמישות וזה..), אז אני כל יום ממשיכה לאכול רק איתה ומרגישה שאני מפספסת אנשים וזה מבאס אותי ברמות. אין לי עם מי לצחוק, או להחליף כמה מילים על משהו שלא קשור לעבודה. אני והמנהלת מדברות מלא, אבל בכל זאת זה לדבר עם בן אדם כמעט כפול ממני בגיל. זה שונה. אתן מצליחות להנות בעבודה בפן החברתי? או שמתקתקות עבודה ובורכות הביתה?