זה ארוך אבל יושב לי על הלב, כנראה שאעלה את הנושא בפעם האחרונה לפני שאני מקבלת החלטה סופית... מהלידה במשך כמעט חודשיים ניסיתי לשאוב פעם אחת ביום כדי לתת ממש מעט חלב אם לאחר שלא הצלחתי להניק בבית חולים ונתתי תמ"ל מההתחלה. החלב ממש התייבש לי וכדי להציל אותו אני צריכה לעשות מאמצים אדירים כדי להחזיר את החלב אם אני רוצה לתת מנת חלב אם אחת ביום. המאמץ הזה דורש שאיבה כל 3 שעות, לקחת כדורים, לשטוף את המשאבה, וכל זה תוך שאני רוצה לתת לבייבי שלי יחס ולא יודעת מתי אספיק הכל.. יש לי ממש ממש נקיפות מצפון לאור העבודה שלא הצלחתי להניק, שוויתרתי מהר מדי, שלא נתתי את הכי טוב שאני יכולה וישר עברנו לתמ"ל.. השאיפה היתה לתת חלב אם לפחות עד גיל 3 חודשים אבל זה נקטע לי מוקדם מכפי שחשבתי.. אני יודעת שהרבה יגידו שתינוקות גדלים מצויין על תמ"ל אני בעצמי גדלתי על תמ"ל, אמא שלי בישלה לנו אוכל בריא, וקיבלתי מלא יחס ואהבה כך שאין לי חסך ילדות על חוסר הנקה אבל עדיין תמיד הסביבה תתן לי להרגיש לא טוב, ועדיין בגלל זה יהיה לי תמיד מצפון על הויתור המהיר. זה ילד ראשון ולא באמת היה לי מספיק ידע מהסביבה, נוסף לזה שכאב לי לנסות להניק, והיה לי דכדוך אחרי לידה שזה היה גדול עליי, מלא חוסר זמן לבד בבית חולים וחוסר נוחות להניק / לשאוב בנוכחות אורחים שבאו לבקר וכו".. אם אני מחליטה לוותר סופית על חלב אם באמת יהיו לזה השלכות רבות לעתיד או רק השלכות לטווח הקצר בשנות הילדות הראשונות? אני מאמינה שאמא טובה היא אמא שטוב לה, אמא שפנויה למטלות הבית, לבשל לילד ארוחות מזינות, להיות פעילה איתו ולתת לו מלא תשומת לב, ושלא טרודה בזמנים של מתי צריך לשאוב ומתי צריך לדאוג לציצי כל הזמן.. תודה מראש למעודדות🙏