מרגישה אמא חרא ואשה חרא:( אני בת 20 חודש הבא ,ילדתי לפני שבועיים, לבעלי יש תמחלה הארורה:( הוא חלש כל היום במיטה ומדמיין ריחות. אני תפורה חתכו אותי נקרעתי בלידה דיממתי מלא ירד לי המוגלובין אני לוקחת ברזל לילד שלי יש גזים אני מניקה אותו גם עושה איתו הכל מחליפה לו מאכילה ערה איתו כל מה שהוא צריך אני איתו לוקחת אותו באה איתו כל זה שאני תפורה וכואבת ואין לי רישיון זה להסחב עם עגלה והכל לבד לבד כי הבעל לא עוזר וקשה לו לעזור עכשיו יש גם עבודות בית שצריך לעשות כביסות ניקיון שטיפת כלים בישולים צריכה גם זמן לעצמי להתקלח לחרבן לצחצח שיניים אפילו את זה בקושי יש לי זמן רק שהתינוק ישן.. אבל שהוא ישן אני כבר באפס כוחניות ופשוט נזרקת למיטה בלי אוכל בלי מים בלי לצחצח בלי להתקלח ובעלי כל היום בפלאפון רואה סרטונים ובמיטה עושה טובה ששניה מרים אותו לגרפס או שם לו מוצץ. אז ביקשתי ממנו להוציא את הפיתות מהמקפיא ולתלות במתקן כביסה 5 בגדים של הילד ולהביא לי כוס מים כי עד עכשיו מ2 בצהריים הייתי עם הקטן שלא נתן לי לישון כי יש לו גזים והוא מצונן וגם כי האכלתי אותו היה רעב וזה אז לא יצא לי לישון עד עכשיו. אז הוא אמר לי את צריכה להבין אותי גם לפעמים וזה יעני שאני יקום לעשות תעבודות האלה בנוסף וגם על הדרך יביא לו כוס מים ויכין לו פיתה כי קר לו לצאת מהמיטה וכנראה לי לא קר ואולי אני לא עושה מספיק.. בסוף הוא קם ועשה מה שאמרתי אבל עכשיו אני מרגישה חרא של אשה בגלל שאני מבקשת ממנו לקום שהוא במצב כזה וגם אני מרגישה זבל של אמא בגלל שסבתא שלי אומרת שהילד מצונן והחלון בבית פתוח(שבעלי פותח כי אין לו אויר ואני רבה איתו על זה כי קר לילד ומספיק הוא מקורר) אבל בכל זאת אני שמה לו שמיכות ועוטפת אותו כמו שצריך והיא עדיין נותנת לי הרגשה שאני אשמה שבגללי הוא התקרר ואני מרגישה אמא לא טובה גם שהוא בוכה שקשה לו לנשום אני מנסה לעשות את מירב המאמצים ולנסות להוציא לו עם הפומפה הזאת של התינוקות ועם מים שיפתח לו האף וזה מצליח פה ושם אני מצליחה להוציא לו קצת נזלת.. בתכלס מהבית חולים הוא עשה אפצי והביאו לי אותו עם ידיים קפואות ואמרו לי שככה זה הם עושים אפצי אבל לא מקוררים ועובדה שהוא כן והכל בגללי ששמתי אותו בתינוקיה במקום אני לטפל בו:( יצאתי זבל של אמא איכס לא מספיק מה שאני עוברת ועברתי גם לשמוע ביקורות על זה שאני אשמה וגם לעשות הכל לבד לבד וכיאלו מאיפה מביאים תכוחות זה מגיע למצב שאני כותבת לכם ובוכה כי באמת אני מרגישה שאני מתפצלת לחלקים ואין לי איפה להיטען בכלל וגם אין לי תמיכה מאפחד אפחד לא יגיד לי מילה טובה בחיים תמיד כל מה שאני עושה זה מובן מאליו בלי הערכה אפילו חיבוק לא מגיע לי מבעלי כי כנראה הפלאפון יותר חשוב לו אז למה לי להתחנן בכלל יש לי את הבן שלי שיחבק אותי. איך אפשר להיות חזקה ולעשות הכל לבד תנו לי את כל הטיפים להצלחה באמהות דחוף אני לא רוצה שהבן שלי יהיה חולה ושיהיה לו קר וגם לא חם מידי כי זה גם לא טוב. ויש לי חוסר בטחון שאני איתו לבד כי כל החיים זלזלו בי ואפעם לא הערכתי את עצמי מספיק אז אני לא חושבת שהטיפול שלי הוא כמו שצריך כי אני לא יודעת אם אני יודעת להיות אמא כי אני רק בהתחלה ולא היה לי ניסיון אפעם עם ילדים תודה לעוזרים💙