מתרגשת ממש אז כך הבת שלי דילגה על שלב ההתהפכות התחילה בגיל קצת לפני חמישה חודשים לזחול ציר או לאחור. ולא התהפכה הייתי ממש מתוסכלת ועד עכשיו היא לא מתהפכת. חשבתי שלא תגיע לשלב עמידה על שש פתאום היום היא עמדה על שש והתנדנדה קדימה ואחורה ממש התרגשתי. 😍😍 אז למדתי לא לדאוג 😊 היא תתפתח בקצב שלב

סופסוף זה קרה, חייבת לפרוק אני אהיה אמיצה ואגיד את האמת. מי שדחף לילד זה בעלי, אני מבחינתי לדחות את זה כמה שיותר, בכלל לא הייתי בטוחה שאני רוצה ילדים. הפסקתי גלולות ותוך 3 חודשים נכנסתי להריון (ברוך השם). אבל לא באמת רציתי את זה. במקום זה אפפו אותי לחץ, חרדות, חששות. לפעמים הייתי מעדיפה שיקרה משהו לעובר וההריון יופסק. היום הייתה לי סקירה ראשונה. זאת בת. גם אז לא התרגשתי, רק חששות. פתחתי עכשיו לראות את התמונות מהus ופתאום זה קרה. אני יוצרת בגוף שלי אדם מאפס. ממש רואים אותה בתלת ממד והיא נראית כל כך תמימה וחסרת אונים. וכעסתי על עצמי, איך יכולתי לחשוב מה שחשבתי. אני צריכה להגיד תודה על המתנה הזאת ולאהוב אותה מעכשיו ולדאוג שתגיע לעולם אוהב ומחבק. יש לי דמעות בעיניים כשאני כותבת את זה... זהו, שבת שלום ובריאות לכולן ⁦♥️⁩⁦♥️⁩⁦♥️⁩

מנשא לופיקס האם ממליצות ? מנשא לופיקס יש המלצות טובות ?

אני ובעלי לא ישנים יחד הוא הספא ואני בחדר כבר כמה שנים לא ספרתי אבל המון זמן מערכת יחסים גרוע כמו של אחים שלא מסתדרים אנחנו נשואים 9 שנים 2 ילדים והשלישי בדרך ביקשתי ממנו כמה פעמים לעוף מהבית ניסיתי לפתוח תיק גירושים זה לא בא בחשבון עבורו הוא אומר את תהרסי לילדים את החיים ומה עם החיים שלי איפה הם? לא טוב לי איתו אין לי זוגיות !! מרגישה בודדה אין לי עם מי לדבר הוא לא בעל שתומך הוא תומך רק בכסף חוץ מיזה אין בנינו כלום כמו שותפים לדירה שלא יכולים לסבול אחד את השני ולא אני לא רוצה ללכת לטיפול זוגי אני לא חושבת שיש מה להציל פה אין אהבה .. עם היה הכל היה נראה אחרת אנחנו לא יוצאים. בקושי מדברים רק על דברים שחייב ועם כן אני יוזמת את השיחה סקס פעם בחודש חודשיים זהו פרקתיייי תביעו את דעתכן על זה מה הייתן עושות

צריכה התייעצות.. הבת שלי בת שנה ושמונה... "ילדת קורונה" מה שנקרא.. הייתה איתי בבית במשך כל הזמן הזה.. כשהיא בבית איתי..עם אבא שלה..עם ההורים שלי..הסביבה המוכרת שלה ..היא מתנהגת מושלם.. מישרת מבט, יוצרת קשר עין, מדברת, דורשת, משחקת מהמם. במהלך השנה וחצי האחרונות כמעט ולא פגשה אנשים אחרים בגלל הקורונה..על אף שהשתדלתי ממש להפגיש אותה עם חברה שיש לה בת בגילה.. היום בנות דודות שלי באו אלינו לבית..עם הילדים..בטווח גילאים של 5-12 ארבעה ילדים שיהיו בריאים שובבים שצרחו, השתוללו, נגעו בכל דבר אפשרי..השתוללו בבריכה ..שיחקו בצעצועים של הילדה.. כשהיא התעוררה משנת הצהריים הם בדיוק היו פה..והיא התעוררה לתוך ה"בלאגן".. לצרחות ולבכי ולריבים שלהם אחד עם השני.ופשוט בהתה בהם..כשקראנו לה לא הגיבה..רק הייתה בסוג של שוק .. כשהילדים צרחו חזק ובכן היא התחילה לבכות ממש כל פעם שזה קרה.. הרגיש לי שהיא הרגישה שלוקחים לה את בתשומת לב שלה..שפלשו לה לטריטוריה.. בת דודה שלי אמרה לי שלדעתה אני צריכה לקחת את הילדה לבדיקת שמיעה כי היא לא הגיבה כשקראו לה בשם.. כשאבא שלה חזר מהעבודה והצטרף היא פתאום התחילה להיפתח יותר ..לטייל ולשחק.. אבל עדיין הייתה בסוג של הלם.. כשהם הלכו היא חזרה להיות הילדה שאני מכירה.. השאלה שלי היא כזאת.. האם יתכן שיש לילדה שלי משהו לא תקין? האם המיקוד בכל מה שקרה מסביב גרם לה להתעלם מאיתנו?ברור לי שחברים לה מיומנויות של חברות והיא לא יודעת איך מתנהגים ושהכל היה חדש לה.אבל האם זה לגיטימי?אני צריכה לבדוק משהו? אולי אני מפספסת משהו?

היום בסיור בבית חולים, מה צריך לשאול ?