יש לי אחות שאובחנה באוטיזם בגיל שנה ו-8 חודשים. היום היא בת 9.

מניסיון שלנו כמשפחה אני יכולה להגיד לך שהמון תלוי בכמה אתם בתור משפחה מוכנים להשקיע בו. גם מבחינת זמן, תשומת לב וכמובן כלכלית. ההורים שלי השקיעו באחותי המון. היא הלכה מגיל שנתיים ועדין הולכת באופן קבוע לקלינאית תקשורת, קיבלה טיפולים רגשיים, הוראה מתקנת וחוגי ספורט. בנוסף ישר אחרי שמנו אותה בגן מותאם לצרכים שלה שרווחה המליצו עליו. נלחמנו שתקבל גן מידי למרות שבעיר שהיא גרה בו לא היה גן והיא קיבלה הסעות לגן. כתבנו המון מכתבים למשרד הרווחה והחינוך ובזכות השקעה זו נפתח גן נוסף בעיר שלנו בשביל ילדים כמו אחותי. היום היא לומדת בבית ספר רגיל בכיתה רגילה עם סייעת. היא מדברת, קוראת וכותבת. לא דיברה עד גיל 3. הייתה מנותקת מהסיבה, לא הגיבה אפילו לשמה.

תודה שמחתי לשמוע העידדת אותי כי באיבחון לא עידדו כלל

צה שאני יכולה להמליץ לך זה להיעזר בהמון סובלנות ולהסתכל על זה כעל ריצה למרחקים ארוכים ולא ספרינט. כל ילד זז בקצב שלו. אל כל הזמן תשימי לב לפער בינו לבין ילדים "רגילים". וגם אנחנו עדין רואים פערים אצל אחותי בדברים מסויימים גם כשאחרים לא רואים כי אנחנו מכירים אותה הכי טוב. תאמינו בו, תתמכו בו, תאהבו אותו כמו שהוא גם כשהוא מצליח וגם כשלא ממש. אל תשוו אף פעם אותו לאחרים כי זאת השוואה מאוד לא הוגנת. פשוט תהיו בשבילו משפחה אוהבת ותומכת ותשקיעו הכי הרבה שאתם יכולים. אני מעריתה את אחותי, גאה בה ואני חושבת שהיא הדבר הכי טוב שקרה למשפחה שלנו.