היי אני נשואה כבר 12 שנה עם ילדים ברוך השם. בעלי בכללי בנאדם שאוהב לעזור לכולם ובבית בקושי עושה משהו(חות מלצאת לעבוד ולפרנס), אין לי ממנו עזרה בכלל,לא בגידול וחינוך בילדים,לא בלצאת לבלות קצת ביחד,לפנק ולפרגן פשוט כלום . אבל אם מישהו צריך את העזרה שלו בוא מתייצב כמו חייל. יש לו בעיה של נחירות ומחילה באף והוא פשוט ישן בסלון כבר כמה חודשים(העביר את המיטה שלו לסלון), אני ישנה עם התינוקת בחדר שינה, הוא לא מתעורר בלילה לעזור כי טוען שהוא צריך לצאת לעבוד. אני בקושי יוצאת מהבית , עכשיו חלילה אני לא מתלוננת ברוך השם,אבל חסר לי העזרה,היחס הפירגון. מרגישה שהוא איתי רק בגלל שהוא יודע שבחורה אחרת עם כל החסרונות שלו לא תיקח אותו. חושבת כבר הרבה זמן על גירושים ומפחדת לעשות את הצעד הזה. אני אישה של בית, מבשלת ממש עקרת בית. התחתנתי בגיל 19 ופעם אחת בכל ה12 שנות נישואים יצאנו לבד לבית מלון. כואב לי לראות נשים שיש להם בעל טוב,אוהב ושאכפת לו מאשתו. עשינו כבר שיחה ודיברנו על הנושאים האלה אבל כלום לא השתנה. גם עכשיו שאני כותבת את זה ,הוא בסלון,בפייסבוק מחפש להעביר את הזמן. תני עצות האם ללכת על גירושים כי שלום בית ממש לא בשבילו.