הרבה כתבו לי כאן לא להתייחס, להתעסק בתינוק, לא לתת לזה מקום אבל אני לא יכולה. אני נשרפת מבפנים שאמא של בעלי בחרה להתנהג כמו שהיא מתנהגת מהרגע שילדתי. היא ממשיכה עם ההתנהגות. לא קיבלתי אפילו אסמס של מזל טוב או איך את מרגישה מהרגע שילדתי. אתמול היא שלחה לנו משהו הבייתה ולא כתבה אפילו את השמות שלנו רק ברכה של : תגדלו אותו בנחת בלה בלה בלה. היא כותבת לבעלי הודעות בסגנון: אם אתה צריך משהו תגיד לי, שואלת איך הוא, מתנהגת כאילו אני לא קיימת. וכל זה בגלל מה? שלא הודעתי לה שאני בדרך למיון עם צירים מטורפים שקראתי לאבא שלי ולא לה לשמור על הילדה. כי אחרי שכמעט איבדתי את הילד שלי בלידה לא חשבתי עליה וביקשתי שתיקח את הילדה שלי אליה בזמן שאני בבית חולים. אני פשוט מרגישה שאני בסיטואציה הזויה שבמקום לשמוח בשבילנו ולהיות שם בשבילנו ולתמוך היא מנסה להעניש, עסוקה בלעשות פרצופים ורואה את עצמה לפני הכל. איך אני יכולה להסתכל לה בעיניים? איך אני יכולה להתנהג כאילו כלום לא קןרה כשכל מה שיש לי בראש זה שהיא האישה הכי רעה בעולם. אישה שאין לה בושה לעשות לאמא שלי פרצופים למרות שלא עשתה לה כלום. אישה שאין לה בושה לקרוא לי ״צרה״ אחרי שעברתי טראומה וניתוח חירום. אני באמת מתוסכלת מזה.