מתחשק לי לכתוב את הלידה השלישית שלי.. אולי זה יעזור לי קצת להתגבר בלידה הנוחכית כי אני קצת חוששת ומפחדת טיפה אז ככה.. לפני שנה ו4 חודש ילדתי לידה שלישית בן ראשון אחרי שתי בנות.. התחילו לי צירים בבית בשעות אחר הצהרים והתחזקו במשך הלילה התחלתי לתזמן אותם והם היו כל כמה דקות למשך דקה דקה וחצי.. בשעה שתיים, שלוש החלטתי להעיר את בן זוגי ולטוס למיון במונית.. שתי בנות נשארו בבית לבד, לא פחדתי כי אנחנו היינו גרים ממש ליד ההורים שלי, נסענו לבית חולים, הכניסו אותנו לחדר בדיקה.. ובדקו אותי ואמרו שיש לי פתיחה של 3 אבל אין חדרים פנויים ועם אני רוצה אפידורל אז אפשר לעלות אותי לחדר כי זה חדר רק לאפידורל.. ואני לא הסכמתי לאפידורל.. אז העבירו אותי לחדר של המוניטורים שזה חדר של מוניטור עם וילונות, עליתי למיטה ובסגרו לי את הוילון.. בזמן הזה שיחררתי את בן זוגי שסבל מכאבים (זה כבר סיפור אחר) אני נשארתי בחדר המוניטור במשך הרבה זמן סובלת כואבת ומעבירה את זמני ביללות של כאב, אחרי כמה זמן עשו לי בדיקת קורונה. מהצד שמעתי שיש עוד אישה שצריכה לעלות לחדר והיא כנראה הייתה בחדר הבדיקה ושמעתי שמתלבטים את מי לעלות אותה או אותי, וכנראה העלו אותה כי אני נשארתי עדיין בחדר המוניטור וזה לא נעים כי כל מי שעובר/ת שומע/ת אותי מייללת מכאב. לקראת הבוקר הרגשתי דחף לפיפי, קמתי מהמיטה ומנסה בכל כוחי ללכת לשירותים שהיו מאוד רחוקים מהמקום שאני הייתי בו וזה היה לעבור גם את הקבלה של האחיות ולא ראיתי שם אפילו לא אחות אחת, כשהגעתי לשירותים הכאבים התחזקו יותר, פיפי לא היה אבל היה לי לחץ חזק של קקי ניסיתי אבל פחדתי להתאמץ יותר, אז ניסיתי לחזור לחדר, ובזמן הזה התחרטתי שהלכתי לשירותים כי לא הייתי מסוגלת לחזור, בדרך ראיתי גבר שממתין לאחיות ורואה אותי בסבל שלי, כשגעתי סוף סוף למיטה יצא ממני זרם של פיפי וכאבים ולחץ בטוסיק התחזק יותר, כבר התחלתי לצעוק למישהו, אחרי כמעט חצי דקה שכנראה עברה אחות במקרה ושמעה אותי באה ראתה שאני רטובה לגמרי בדקה פתיחה וישר רצה להביא לי כיסה כדי לעלות אותי לחדר לידה ותוך עדי צועקת שיסדרו חדר כי אני בלידה, והציעה שאני החליף לחלוק אמרתי לה שאני לא מסוגלת לזוז, היא הביאה לי את הכיסה קרוב יותר וביקשה שאני אשב ניסיתי והתיישבתי על הכיסה גלגלים והיא רצה איתי למעלית והרגשתי כל טרטור וכאב לי מזה, העלו אותי לחדר לידה קמתי מהכיסא. שוב אמרו לי להחליף לחלוק אבל לא יכלתי לזוז, עזרו לי לעלות למיטה, ובכל הזמן הזה החלץ בטוסיק לא חולף אפילו לרגע, רק התחזק יותר והרגשתי שהגוף שלי לוחץ לבד, בזמן שהמיילדת מסדרת את הדברים ומביאה את הציוד, הרימו לי את הרגלים ואני לוחצת ולוחצת וזה לא עוזר מיילדת שנייה ביקשה ללחוץ לי על הבטן כי ראתה שזה לא הולך, לא חיכתה לאישור והתחילה ללחוץ וללחוץ לי על הבטן ותוך כדי גם אני לחצתי, והתינוק שלי נולד, בשעה שבע בבוקר, וכל הזמן הזה הייתי לבד לגמרי! אחרי דקה לקחו את התינוק כדי לנקות אותו ולבדוק כמה שוקל.. לא רצו להביא לי אותו בתירוץ שאני לבד ואני עלולה להתעלף אבל לא הסכמתי ועמדתי על שלי שאני רוצה אותו עכשיו! אז הביאו לי אותו, אחרי שעה בן זוגי הגיע הוא היה במיון (היו לו כאבים ובעיות משל עצמו) בקיצור היה לי סיוט גם אחרי שהלך לקח להם זמן להעביר אותי למחלקת יולדות כי לא היה מקום.. בסוף הייתי במסדרון ליד המחלקה עד הערב בערך. וזה הטראומה שאני עברתי ולא מאחלת לאף אחד דבר שכזה. יעשיו אני בהריון הרביעי אמורה אוטוטו ללדת ומפחדת להישאר לבד.. אין מי שיבוא אותי חוץ מבן זוגי אבל הוא יהי לייב הפעם להישאר עם הילדים בבית עם זה יקרה בלילה.. סליחה יצא לי ארוך צמה שחשבתי