מרגישה שאין עצמי מאז שאני אמא. אני מתה על הילדה שלי אבל מרגישה שאין מקום לצרכים הבסיסיים שלי- שינה, אוכל, שירותים, זמן עם הבעל, זמן לעצמי. ואני אלופה בלשים את עצמי בתחתית סדר העדיפויות אז אני תמיד בשבילה, בשביל בעחי, בשביל ההורים שלי ושל בעלי והאחים וכולם... חוץ מלעצמי. מרגישה שאני מגיעה לקצה שלי- מתוסכלת, עצבנית, חסרת סבלנות. רק רוצה קצת שקט לעצמי ומנוחה. ועכשיו בעלי בתקופה לחוצה בעבודה, עסוק בדברים טובים ומשמעותיים אבל מרגישה ככ לבד ושכל האחריות עליי 😔