כאביםם שבוע 27, יש לי כאבים בפס שבין החזה לבטן, מרגיש כאבים בעצמות...לא יודעת אם קשור למתיחה/גדילה של הבטן....מישהי חוותה?

תיזמון צירים יש באפליקציה של פורטי תיסמון צירים ??? אם כן איפה אני לא מוצאת

שעלת בקופ"ח כללית צריך הפניה? מרשם? צריך לקנות מהבית מרקחת או שיש אצל האחיות? אם יש לי אחות ליווי עוד שבוע אני יכולה לעשות אצלה ?

עזרה בקשר לבייבי התינוקת בת חצי שנה (אין לה עדיין שיניים) לאחרונה בשילוב הטעימות היא אוכלת רק חצי מהכמות...אם היא הייתה אוכלת 210 היא אוכלת 100.. היום לא הבאתי לה בכלל טעימות רק סימילאק והיא אכלה רק חצי מהכמות זה מדאיג אותי.. כמעט לא אוכלת. מישהי נתקלה בזה? היא מתנהגת רגיל..

חומוס!!! תסבירו לי למה אסור חומוס בהיריון???? זה הדבר היחידי שבאליייי 🤤🤤🤤🤤 פליז תגידו שזה שטות 🙌🏻🙌🏻

סיפור הלידה שלי. טוב אז הגעתי לשבוע 40 ובאתי לביקורת בבית חולים בלינסון ב10 בבוקר.. בבוקר הרגשתי קצת פחות תנועות מבדרך כלל.. אמרתי את זה לאחיות וגם הלחץ דם שלי היה יחסית גבוה ולא הסכים לרדת. משם נכנסתי למוניטור תקין ובדיקת רופא שראתה שיש מיעוט במי שפיר, פתיחה של ס"מ והוחלט לעשות זירוז פרופס ולעלות למחלקת אם עובר עד שתיהיה פתיחה.. חיכיתי 3 שעות עד שיהיה מקום במחלקה ואז הוכנס הפרופס ועלינו... ההתחלה הייתה ממש אחלה וצירים סבילים. בשעה 2 בלילה התחילו לי כאבים בלתי נסבלים ולא הצלחתי לזוז מהמיטה.. ניסיתי לעמוד לשבת לשכב הכל. הרגשתי פשוט שזה לא עובר. הערתי את בעלי (שישן על המיטת אשפוז שלי) ואמרתי לו שכואב לי ממש... לאט לאט הצירים הלכו ונהיו צפופים.. מכל 5 דקות היה לי כל 3 דקות ואחכ גם היה לי פשוט ציר אחרי ציר ללא הפסקה... רק הלכו והתחזקו.. צרחתי את נפשי שאני לא מסוגלת ככה עד 4 בבוקר.. בשעה 4 בבוקר הרגשתי שאני נוזלת.. אמרתי לבעלי שאני מרגישה שיורדים לי המים אבל אני לא בטוחה.. הוא סובב אותי ואמר לי שיורד לי דם. קראנו מהר לאחות שנבהלה קצת מהכמות דם שיצאה ממני.. הרופא הגיע תוך כמה שניות בדק וקרא לעוד רופא בכיר יותר.. מצאו כריש דם בגודל של כף יד.. נלחצו עוד קצת.. הוציאו את הפרופס בדקו פתיחה ועלה רק ל2 ס"מ.. הוחלט לחכות עוד קצת ולראות האם הצירים מסתדרים והתינוק בסדר.. הייתי ככה חצי שעה... סבלתי כמו שלא סבלתי בחיים.. ראיתי את אלוהים כ"כ קרוב להגיד לי פשוט לבוא להשאר שם. הרופא בא שוב וראה שהצירים צפופים מידי והוחלט לעלות לחדר לידה. עלינו ב5 בבוקר לשם.. הצירים קצת הסתדרו ונתנו לי להתקלח סופסוף להוריד ממני את כל הדם. חוקן ויאללה לאפידורל... אמאלה כמה זה חלומי. הפתיחה לא חודשה אז הוחלט על פיטוצין... לא הרגשתי פשוט כלום. היה לי כ"כ כיף.. נהנתי מכל רגע בלידה. המיילדת שלי הייתה מהממת ורק צחקה איתי ועם בעלי.. הרגשתי בבית קפה ולא בפאקינג לידה.. המיילדת עשתה לי עיסויים ופקעה לי את המים והגעתי לפתיחה 5.. תוך שעה שעתיים כבר הייתי בפתיחה מלאה מבלי להרגיש בכלל.. מתחילים לחיצות והתינוק מתחיל לאבד דופק.. מתחילים להילחץ כולם.. מגיעים איזה 5 רופאים כולל רופא ילדים מחברים אותי לחמצן... אמרו שיעשו וואקום.. ביקשתי לנסות עוד פעם אחת בלי וואקום שיתנו רגע לתינוק ולי להירגע ונעשה את זה. אז הפכו אותי לצד לנסות לסדר את הדופק של התינוק... ב"ה הדופק סודר ואני אומרת לעצמי יאללה חייבים לעשות את זה עכשיו... מתחילים שוב לחיצות.. רופאה אחת יושבת לי על הבטן ועוזרת לי ללחוץ (לגמרי יושבת.. יש סימנים כחולים עדיין) מתחילה להרגיש לחץ למטה אומרים לי שעושים חתך לוחצת ביחד עם הרופאה... ויצא התינוק. בכל הבדיקות אמרו לי תינוק קטן בקושי יגיע ל3 קילו.. בחדר לידה אמרו לי שהוא יהיה 3.500 גג.. מפה לשם יצא 4124 קילו של אושר.. אם היו יודעים שזה המשקל הייתי קיסרי מזמן.. אז הכל לטובה. הלידה הכי חלומית שיכולה להיות והכל בזכות המיילדת המדהימה בבלינסון והאפידורל שבאלי להתחתן איתו.