התייעצות אני שבוע 16+2 והבנתי שצריך לעשות את בדיקת הדם חלבון עוברי משבוע 16-18 יש לי תור לרופאת נשים שלי רק ב1.5 וזה יהיה כבר אחרי.. אני חייבת ללכת לרוםאת נשים כדי להוציא הפניה לבדיקת דם??

תשרף העמסת סוכר.100... הקאתי את נשמתי שיגמר כבר!!!

בעלות חתולים בבית- התייעצות יש לנו חתול שאימצנו לפני שנה וחצי ואנחנו אוהבים אותו מאוד. הוא חתול רחוב שמסתובב שעות בחוץ ותמיד חוזר לאכל ולישון. את הצרכים הוא היה עושה בחוץ ולא בבית. לפני חודשיים נולדה המתוקה שלנו ואמרתי לבעלי שלא נוכל לתת לחתול להסתובב בבית יותר משום שאני לא רוצה שיהיה בקירבת הילדה, במיוחד לאור העובדה שהוא חתול רחוב ואני לא באמת יודעת איפה הוא מסתובב לו. העניין הוא שהלילות קרים וגשום וכואב לי הלב עליו. מאיזה גיל , אם בכלל, לדעתכן יהיה נכון להכניס אותו לבית?

הילדה לא מוכנה לישון בלול התרגלה לישון בידיים אני מנסה להרגיל אותה ללול והיא בוכה ולא נרדמת רק בוכה אני עומדת להישבר ולוותר לה מה עלי לעשות עזרו לי בבקשההה

העמסת סוכר באיזה שבוע? :)

לא קשור, אבל חייבת לפרוק אני חייבת לפרוק אז כותבת פה באנונימיות... מאז שאני זוכרת את עצמי ההורים שלי רבו. לא משנה מתי, לא משנה איפה , לא משנה מי היה בבית, חברות, שכנות, סבתא, רבו לפני כולם. שבתות וחגים היו בשבילנו חויה לא נעימה כי היה להם יותר זמן להיות ביחד ולריב (אבא היה עובד הרבה שעות בימים רגילים) איכשהו גדלתי, היו לי חברות טובות והשתדלתי לבלות בחברתן כמה שיותר. הקשר שלי עם אמא שלי אף פעם לא היה פתוח ורגשי. לעומת חברות שלי עם האמהות שלהן, הרגשתי שאני לא פתוחה איתה, לא סיפרתי לה דברים ולא שיתפתי אותה מה עובר עלי. אפשר לומר שדי הייתי מתמודדת לבד עם הכל... התחתנתי והמריבות לא הפסיקו גם לייד בעלי. היום ההורים שלי מבוגרים ואמא שלי מאד לא אוהבת להיות לבד שבתות. אז עד לפני תקופה היינו מגיעים, שומעים הרבה פעמים מריבות במשך השבת (לא, הם לא הפסיקו לריב גם בתור מבוגרים) ואז הייתי חוזרת הביתה בלי מצב רוח. לפני שנה וחצי החלטתי שאני לא רוצה יותר להתמודד עם זה, לא באתי יותר לשבתות. משתדלת לבקר באמצע השבוע. גם לא הרבה בכלל. אמא שלי כועסת שאני לא מגיעה. אני לא פתוחה איתה להסביר לה למה אני לא באה, למרות שפעם כן אמרתי לה דוגרי, אז היא ניסתה להגן על עצמה ולומר שזה כבר לא קורה. אני נמצאת עכשיו במצב שפיתחתי סוג של מחסום רגשי כלפיה, כדי לא להפגע. אם אני באה לבקר, זה רק כדי לכבד אותם, לא כי אני מתגעגעת. אז נהיה לי מין מחסום רגשי, מצד אחד זה טוב , כי ככה אני לא לוקחת קשה גם אם יריבו ליידי. מצד שני, אין לי שום רגש אליהם. מרגישה בעצם "יתומה חיה" איך שקוראים לזה. אבל, וכאן בא האבל הגדול, חסרה לי ממש דמות של אמא בחיים שלי!!! ילדתי לא מזמן, אין לי תמיכה של אמא. לא פיזית, רגשית! אפילו בדברים הכי קטנים אין לי דמות לשתף אותה , היא לא מתקשרת לשאול כמה הילד שוקל, איך הוא מתפתח, מתי אני חוזרת לעבודה. מבינה אותה מצד אחד, כי גם אני לא הרבה מתקשרת, אבל זה כדור שלג מתגלגל ואין לו סוף... מצד שני אני הרבה חושבת על איך אני עגלת את הילד, ככה היא גם גידלה אותי וזה לא פשוט. אז אולי אני כפויית טובה? טוב. חפרתי פה. לא יודעת אם יש פתרון. רק רציתי לפרוק....