חמוציות האם מותר לשתות מיץ חמוציות בהריון?

תנועות התחלתי להרגיש תנועות בתחילת שבוע 20 עכשיו לקראת.סיום שבוע 21 ומהבוקר לא הרגשתי תנועות ... האם זה תקין ?

מה יהיה?!? לילות.... תינוק בן 3 שבועות לא מצליחה לישון בלילות כל רגע בודקת אם נושם כל ציוץ שלו קמה להסתכל לא יכולה לתת לעצמי לישון שינה ערבה ולישון מתי שהוא יישן כמו שכולם אומרים לי אין לי לילה... אני זומבי מתמוטטת נירדמת בכל האכלה שלו בחרדותתתתת שאם אני ארדם אז לא אשמי אותו עושה שעון מעורר לכל שלוש שעות האכלה לא יודעת כבר אוף

הפסקת תופעות הריון אני אמורה להיות שבוע 5+1 בערך. בטא תקינה וסטיק שתן זיהה. כמובן אין וסת. כמה ימים לפני האיחור התחילו לי תופעות של הריון שנפסקו לפני 2-3 ימים. יש סיבה לדאוג או ש...? תודה

היי ממש אשמח לקבל קצת תמיכה או עצות אין לי עם מי לדבר . ילדתי לפני כמה ימים תינוק בריא ומקסים מאז שילדתי בעלי ואמא שלי איתי בבית חולים , אני לא יודעת להגדיר את מה שעובר עליי אבל יודעת שבכי והורמונים זה דבר מאוד טבעי אחרי לידה . התינוק שלי נולד עם משקל יחסית קטן וסוכר מאוד נמוך אז אני צריכה להאכיל אותו כל שעה וקצת , היו כמה רגעים בימים האחרונים שהיה לי מאוד קשה עם זה ונשברתי , בכיתי , הרגשתי שאני אמא לא טובה או לא ראויה לתינוק הזה . אתן דוגמא - כמו שאמרתי אני צריכה להאכיל אותו כל שעה וקצת, אחרי שכולם לחצו עליי להניק ניסיתי , לא התחברתי לזה, אין לי כוחות בגוף להניק אותו אמא שלי התחילה לתת לי הרצאות , בעלי עשה פרצופים של מאוכזב.. אז אני צריכה להתמיד עם תמל , אין בעיה אבל לפעמים הוא לא אוכל, לא רעב והאחיות אומרות לי שהוא חייב לאכול ולתת בכוח זה שבר אותי לרסיסים שאני ניסיתי במשך זמן ארוך להאכיל אותו והוא לא הפסיק לבכות אבל כשמישהו אחר לוקח אותו זה זורם והכל טוב .. אז בכיתי!! תגידו לי אתן זה לא משהו טבעי?? שנים התפללתי לילד הזה אני אוהבת אותו יותר מאת עצמי אז נשברתי קצת האחות עשתה מזה סיפור והחליטה לומר לבעלי שהיא חושבת שאני בדכאון אחרי לידה. הוא שיתף את אמא שלי , שמעתי בחצי אוזן שהם מתלחששים וכמובן שלא עברו יותר מכמה שעות לפני שהיא פגעה בי מאוד ואמרה שאם אני אמשיך להתנהג ככה המשפחה של בעלי יתחילו להגיד שאני בדיכאון , וגם אם כן?? לא הבנתי איך אפשר להיות ככ אטומה ולהגיב ככה כאילו זה בושה! היחסים שלי איתה מאוד מורכבים ובכל זאת בשנה האחרונה החלטתי שכנראה הבעיה אצלי והחלטתי לשנות גישה כלפיה , חשבתי שנוכל להסתדר יותר טוב(היא אישה מאוד טובה גידלה אותי לבד ואני מאןד מעריכה את זה אבל משהו בגישה שלה תמיד היה גורם לנו לעימותים ואיכשהו תמיד היא גורמת לי להרגיש אשמה גם כשאני באמת מאופקת ומשתדלת לבלוע ) בקיצור כשהיא אמרה לי את זה התפרצתי ואמרתי לה אוקיי , אני מבקשת שהיום שישחררו אותנו שתלכי לבית שלך אני לא יכולה איתך יותר .. היא התחילה לומר דברים כמו אחרי כל מה שעברת החיים את אמורה להיות שמחה שיש לך ילד .. מי אמר שאני לא שמחה? קצת קשה לי .. אני לא מסוגלת לנהל איתה שיחה היו עוד דברים שהיא אמרה ואני לא מצליחה לעכל .. מרגישה ככ טיפשה, נתתי לה להכנס להיות איתי בלידה, חשבתי זה יקרב בנינו , רציתי לתת לה את הכבוד הזה של להיות נוכחת, האמנתי שזה יעשה לנו טוב .. אני רק רוצה שהיא תלך כבר באמת . מעבר לזה יש גם את בעלי שהוא ילד באופי והוא לא ידע לגשת בצורה חכמה הוא פשוט שאל אותי אם אני בדיכאון? ואמר שהאחןת חושבת שכן והוא זורק לי על זה דברים מפגרים במקום לנסות לעודד אותי. תודה לכל מי שקראה עד לכאן אני מרגישה אשמח לקבל קצת חיזוקים או עצות .

איך יודעים כמה הם יונקים... זה כל קשההה