פוסט פריקה, מתנצלת מראש. בשנה האחרונה עברתי שתי הפלות אחרי שלא התפתח עובר. אבחנו שיש לי תסמונת קרישיות יתר והיא שהובילה להפלות לדברי הרופאים. עכשיו, אני בהיריון שלישי, שבוע 6+4, חודשיים אחרי ההפלה האחרונה. אני קמה כל בוקר ולוקחת חומצה פולית, לאחר מכן פרנטל, בצוהריים מזריקה בסבל רב קלקסן 80, בערב לוקחת אספירין ובלילה אוטרוגסטן. כל היום אני סביב זה, מקפידה לישון, לאכול, לשתות, להיות רגועה והנה שוב בשורות רעות. אתמול u.s. ראשון ולראשונה יש עובר ויש דופק וההתרגשות בשמיים, אבל שנייה אחרי זה אומרים לי שהדופק איטי וששק החלמון מוגדל (7 מ״מ) כשהוא אמור להיות גג 5 מ״מ בשבוע 10. המשמעות, או שההיריון ייגמר בהפלה מעצמו או שיהיו בעיות כרומוזליות בתינוק ולבוא לביקורת בעוד שבוע. אני לא אופטימית, השלמתי עם זה שגם ההיריון הזה ייגמר כמו הקודמים אבל מאז אני לא מפסיקה לבכות, מרגישה שכולן סביבי חוות היריון קליל, לא מתקשות להיכנס להיריון ויולדות כל הזמן ורק אני נאבקת נאבקת ומתאכזבת פעם אחר פעם. מרגישה פגומה, ובאמת לא יודעת כבר מה עוד אני אמורה לעשות כדי להיות אמא. למה זה מגיע לי? אני אוהב את הילדים שלי בכל לבי, אעניק להם בית חם ותומך, אהיה שם עבורם לכל דבר ורק מחכה לרגע הזה, אבל כמה עוד אפשר לנסות ולהיכשל? סליחה, פשוט הייתי חייבת לפרוק.