בנות יקרות, אני כותבת מאנונימי כי זה באמת לא האישיו מי אני. במקרה הזה זה באמת לא חשוב. אבל כשאתן - ממליצות למישהי להתגרש , בכזאת קלות (מישהי שאתן לא מכירות, לא יודעות בת כמה היא, כמה ילדים יש לה, איך ואיפה היא גדלה, מה היא ראתה בבית, מה התכונות שלה המורכבות הרגשית שלה האופי המראה ועוד אלף ואחד משתנים שלא נדבר על בעלה שגם הוא בפני עצמו עולם ומלואו) רק על סמך סיפור קצת בן כמה שורות שמתאר צד אחד בלבד... אני רק רוצה לשאול מאיפה האומץ? אין בכן פחד מבורא עולם? לחשוב שעל הכתפיים שלכן מונח גורל של משפחות שלמות? אז בפעם הבאה תשתדלו לחשוב לפני, כולנו מורכבים אף אחד לא מושלם וכולנו טועים גם אנחנו וגם הבעל המושלם שלנו. אם מזהים סימני אזהרה בפוסט של מישהי אפשר להדגיש אותם לשים לה אותם מול העיניים. להזהיר אותה. אבל לכתוב לה שאתן הייתן /מעיפות /עפות /בועטות ועוד כל מיני דרכי תעופה - פחות. אני כותבת את זה לא רק כביקורת. זה באמת בשביל כל אחת ואחת מאיתנו.