בסוף היא החליטה לצאת,לידה שניה שבוע 39+6. כבר שבועיים שיש לי צירים פה ושם, מחכה לרגע האמת. מליל שבת התחילו לי צירים קצת יותר רציניים ומהבוקר כבר סדירים,לא מיהרתי לבית חולים כי בלידה הקודמת סתם מיהרתי ונתקעתי שעות באשפוז אז העדפתי הפעם להגיע בשלב מתקדם ולכן ניסיתי לסחוב כמה שיותר בבית. במוצאש שאלתי את אמא שלי אם היא מציעה לי לעלות לבי"ח והיא אמרה לי שעדיף לי להשאר עוד קצת בבית כי אני נראית יחסית בסדר וחבל לי להתקע שם וזה גם מה שאני חשבתי עד שפתאום הרגשתי פק כזה ואני רואה שירדו לי המים, תוך 2 שניות הייתי כבר ברכב,מגיעה לבית חולים ואני בפתיחה 4.5! הייתי בשוק כי לא האמנתי שככה הצלחתי לסחוב. נכנסת לחדר לידה ואז הולכת כמה דקות לשירותים למנוע פדיחות בלידה, בדקות האלה מפספסת את המרדים שנכנס למישהי אחרת ואז נקרא מהר לניתוח חירום. בנתיים הצירים הורגים אותי במלוא מובן המילה ואני בוכה שיבוא מרדים ומבינה שאין מצב שיגיע. אחרי כמעט שעה של גהנום באה מרדימה בנס,מתחילים את התהליך של האפידורל ואני מתהה, המיילדת מתחננת לבדוק אם אני בלידה ואני לא מוכנה לשמוע על לידה בלי אפידורל. בשניה שהיא מסיימת להכניס את החומר(בלי שהוא התחיל להשפיע) אני פשוט מרגישה לחץ נוראי וצורחת צרחות אימהה,אומרים לי תלחצי היא בחוץ,ואני לא מעכלת שאני בלי אפידורל אבל מתאמצת ולוחצת ,זה הדבר הכי טראומתי שהיה לי בחיים למרות שזה היה קצר. צ'יק צ'אק היא בחוץ ואני מותשת ולא אוחזת מה עבר עליי בדקות האלה. הגעתי לבית חולים בשעה 19.00 וילדתי ב20.30 ב"ה ילדתי בברזילי והמיילדת היתה מאד מקצועית ונחמדה,אפילו זכרה אותנו מהלידה הקודמת. מאחלת לכולכן לידה קלה בידיים מלאות והכי חשוב אל תשכחו להתפלל על כל פרט בלידה.🙏🏻🌸