צריכה תמיכה... אני מרגישה שאני קורסת, עמוסה כל כך. הקטנה שלי בת חודש וחצי, לידת ואקום לא פשוטה וארוכה, רק ההחלמה וההתאוששות לקחה סביב שלושה שבועות (לא שעכשיו הכל 100 אבל לא כמו שהיה כמובן). אני מרגישה שאין לי זמן לכלום, לתחזק את הבית כמו שאני רגילה, להתרכז בלימודים ולבצע את המטלות בזמן, אני בלחץ וכל כך עייפה. אני לא יודעת איך לג'נגל בין כל הדברים יחד. רוב היום לבד, בעלי מגיע יחסית מאוחר הביתה ואין לי עזרה ואם לומר את האמת גם לא סומכת כרגע על אף אחד. קשה לי, אני מרגישה לבד ואני גם בקושי מוצאת את הזמן לצאת ולהתאוורר ביחד איתה במהלך היום!! איך אתן עושות את זה?😔 **לא, אני לא בדיכאון אחרי לידה ברוך השם. המצב הרוח הכללי בסדר אבל פשוט יש ימים שזה מכה בי. ך אתן עושות את זה?
אמהותאמהות
💬8 תגובות

תגובות (8)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי18 בנובמבר 2021 בשעה 16:59
מורידה את הלחץ ומתמקדת בדברים חשובים בלבד. רק תינוקת ולימודים. לתחזק את הבית נשאר לבעל לסופש כשהוא בבית עושה כביסות, נקיון. ככה סיימתי את התואר שלי.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי18 בנובמבר 2021 בשעה 17:22
לקחת עזרה חיצונית בתשלום.. לפחות עד שתתאוששי ותחזרי לעצמך
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי18 בנובמבר 2021 בשעה 17:22
ולעשות סדר עדיפויות בכל יום
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי18 בנובמבר 2021 בשעה 17:28
אנחנו הורמונליות בחודש הראשון והתחושות שלך טבעיות לגמרי! מציעה לך לבקש עזרה ממי שאפשר, ואם לא, אז עזרה בתשלום. התתחלה היא הכי קשוחה, אבל יכולה לעודד אותך ולומר שעם הזמן זה הולך ונהיה יותר קל ❤️

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

חייבות לשמוע סיפור הזיה!!! הייתי בחנות בגדים אני והבנות שלי. אחת בת 5 אחת בת 3 ועוד אחת בת חצי שנה. בחנות בגדים רציתי לעבור ואיפה שהייתי עמדה אישה עם חברה שלה וחושבות האם לקחת חולצה מסויימת או לא. אני שואלת בנימוס את האישה: " סליחה אפשר בבקשה לעבור?" והאשמה שאני יודעת שהיא שמעה אותי בחרה להגיב בצורה של קלאב ראיתי לא שמעתי. וכשעושים לי ככה אני פרנציפ ממשיכה ושואלת שוב בצורה עוד יותר נחמדה: " סליחה אפשר בבקשה לעבור?" רק אחרי ששאלתי בפעם השלישית האישה הועילה בטובה להראות שהיא שמעה אותי ולהיתייחס. היא זזה ותוך כדי היא אומרת לי בעצבים ''את רוצה לעבור דווקא מכאן?!" עניתי לה בחיוך:" כן עברתי מכאן כשניכנסתי לחנות אני רוצה לעבור גם עכשיו.'' והיא התחילה להרים את הקול שלה ואומרת לי:"את חצופה מה ניראה לך שאת נסיכה שצריך לפנות לה את הדרך?!!!" הסתכלתי עליה בשוק!!! ואמרתי לה : ''תגידי את שפויה?" והיא ממש צרחה עלי ''אני שפויה יותר ממך זה בטוח! את לא שפויה חושבת שצריכים לפנות לך דרך!" תבינו שאנשים בחנות (שהייתה מפוצצת) מסתכלים ולא מבינים מה ניסגר מי צורחת. אמרתי לה ''את לא שפויה! חמודה שלי שאלתי אותה אם אפשר בבקשה לעבור. יכל להגיד לי לא!'' והיא צרחה פתאום ''תודה אלוהים! תודה שהראת לי גם את הצד הזה"! אני פשוט עניתי לה: "רק בריאות אני מאחלת לך. רק בריאות" ויצאתי מהחנות (אני חרדית חייבת לציין! היא כנראה ממש התחילה להיתקרב לדת היא הייתה לבושה עם חצאית ארוכה אבל דיי ברור שהיא לא דתיה אלא מתחילה..) ואני התביישתי מהמצב שנכנסתי אליו. לא ברור לי מה עשיתי לא בסדר. איפה טעיתי. ואיך יצא שהראתי לאישה את ''הצד'' לא יפה של החרדים או דתיים... אני לא מייצגת ולא מתחברת לשום נושא שהוא מתעלה מעל חילוניים או לא יודעת מה. אני מכבדת את כולם. יש לי חברות שלא שומרות שבת ולא כלום. איפה טעיתי. פשוט יצאתי מהחנות כשכולי רועדת ומרגישה לחץ בכל הגוף. תבינו גם את הסיטואציה שילדה בת 5 רואה שאישה צורחת על אמא שלה.
אמהותאמהות
💬19 תגובות