וואי, מבינה את כאב הלב שזה עושה. אצלנו במשפחה זה לא ככה, גם הגדולים המשיכו לקבל תשומת לב בצורה קצת שונה- לשחק איתם, לצייר יחד, יצירות, לשחק כדורגל יחד בחוץ. אולי סוג תשומת הלב השתנה כשגדלו- כבר לא/פחות על הידיים, חיבוקים ונשיקות אבל כן זמן איכות יחד. אם את חושבת שזה ישפיע לטובה אולי תעירי את תשומת ליבם של סבא/סבתא/דודים דודות לכך שאולי ישימו לב לתת גם קצת תשומת לב לילד שגדל. גיסתי נגיד ביקשה מדוד של הבן שלה בן ה10 לשחק איתו כדורגל. בגלל ששניהם אוהבים, והדוד לא חשב על זה בעצמו, דווקא אחרי שהיא הציעה לו הוא הסכים והם ממש נהנו לשחק יחד. או אם אמא שלך אוהבת לבשל תבקשי שתלמד את הילדים שלך ואפשר לחשוב על עוד רעיונות שאת יכולה להציע למשפחה איך לערב את הילדים הגדולים שלך שיקבלו תשומת לב גם.

זהו שהוא לא ממש מקבל תשומת לב בצורה אחרת.. אבל זה גם בגללו הוא נהיה כזה דובון לא לא אז הם כבר לא מנסים בכלל.. אבל זה רעיון טוב אני אנסה להציע להם זמן איכות משותף שהוא יוכל להנות ממנו ולהתקרב אליהם דרכו תודה😄