סיפור הלידה שלי באיחור קליל של שבוע (פלוס) כי מסתבר שה-סיפור האמיתי מתחיל דווקא בבית עם התינוק. אז ככה קודם כל לגבי תסמינים מוקדמים, השתחרר לי הפקק הרירי בשבוע 37+4 וחיכיתי שמשהו יתפתח, כעבור כמעט שבוע בשבוע 38+3 השתחרר לו עוד חלק, ואז הבנתי שאין לי באמת דרך לדעת כמה נותר ואם בכלל. חמישי בערב, בעלי ואני יוצאים להליכה בפעם השנייה באותו שבוע (אחרי שקיימני יחסים פעמיים ולא היה פשוט תפעולית😅). התעוררתי בבוקר שבוע 38+4 עם כאב בטן שמזכיר מחזור או אפילו קלקול קיבה, רצתי לשירותים להתפנות והופ הכאב עבר, חזרתי למיטה והכאב חזר תוך כעשר דק אז קמתי שוב להתפנות (קקי, כן? והשעה 5 וחצי בבוקר🤣) מפה לשם כבר לא היו לי יציאות והכאב הלך ובא ופתאום הצטרף לו גם כאב גב קטן הערתי את בעלי בחשד לצירים ונכנסתי להתקלח. בשעה 7 בבוקר כבר הבנתי שאלה אכן צירים והתחלתי בכל פעולות ההקלה- התחברתי למכשיר טנס וישבתי על כדור פיזיו מדי פעם (תוך כדי קיפול כביסה וכלים) בשעה 9:00 הכאב הפך להיות מוגזם והכרזתי שאני אומה בית חולים. אגב תזמנתי צירים באפליקציה של פורטי ובשלב הזה הם היו כל 4-5 דק׳ וארכו 40 שניות בערך. יצאנו לבית חולים סביבות 09:20 והדרך הייתה קשהההה על גבול הבלתי נסבלת מלאה בנשימות וכאב חד בתדירות גבוהה. הגעתי, חיברו אותי למוניטור ובדיקת הפתיחה הראתה שיש פתיחה 4, דקות ספורות וירדו לי גם המים. עד כאן הכל מדהיייייים לידה ראשונה, מתקדמת מהר ואז התחיל הגיהינום פתיחה 7 תוך 20 דקות צרחתי את נשמתי לאפידורל תוך כדי שבעלי שואל אותי אפ אני בטוחה כי השבעתי אותו לו לאפשר לי לקחת. חיברו אותי לנוזלים ובערך רבע שעה מאותו רגע הרגשתי שאני מתחילה ללחוץ באופן לא רצוני, פתיחה 10 צועקת שיבטלו את המרדים עם האפידורל ומתחילים לידה ובשעה 12:23 היפה שלי הייתה בחוץ חשבון פשוט: 6 שעות ואפילו פחות מהציר הכואב הראשון. תקשיבו לגוף שלכם אנחנו יכולות אנחנו לביאות נכון שזה כאבי תופת אבל אני מאמינה בכל ליבי שאם הייתי לוקחת אפידורל זה לא היה כזה מהר, וגם אם כן אז זה לא היה כזה מדהים וכן להרגיש כל חלק בגוף של הילדה יוצא ממני זה מדהיייים!