בת 29, הריון שבוע 25, פתאום בלחץ שלא עשיתי סיסי שליה/מי שפיר/nipt(לא היה איזה אינדיקציה מיוחדת שגרמה לנו ללכת לעשות, כי ב"ה הבדיקות האחרות היו בסדר). אבל פתאום התחיל לי לחץ מזה..

אני סוחבת איתי משהו כבר מלא זמן… בעלי גבר באמת מושלם אני באמת באמת מעריכה מה שיש לי ביד בשנה הראשונה של הנישואים היה פשוט קשה. הייתי שופטת אותו המון כל הזמן אומרת לו למה אמרת ככה ליד אבא שלי… למה ככה ליד אח שלי פיתחתי מין מגננה כזאת על המשפחה שלי ולפעמים על עוד אנשים ותמיד הייתי אומרת לו שהוא הבעיה וכולם בסדר. למרות שידעתי שאבא שלי בן אדם קשה וכו והיה משהו אחד שאני פשוט לא שוכחת . וזה היה כשהיינו שבת אצל חברים וכל השבת מהזווית הביקורתית שלי היה נראה שהם יותר מידיי דנים על כל נושא… ואז בחזור ממש רבתי איתו למה אתה מתווכח כל הזמן וזה… במחשבה לאחור אני מבינה שבכל השנה הזאת היה לי את המבט הכי שיפוטי בעולם ובין המילים הלא יפות שאמרתי אמרתי גם ״איזה טעות היה ההריון הזה״.. (הייתי בהריון נכנסתי מייד אחרי החתונה) וזהו עברה שנה וחצי סוחבת את המשפט המרושע הזה שאמרתי עד היום הוא הכי טוב בעולם הכי מכיל ומפרגן ובאמת שאני לא פשוטה לא יודעת אם הוא סוחב את זה אבל הדמעות שגרמתי לו להוריד אחרי המשפט הזה רודפות אותי עד היום😭