היי בנות , אני מרגישה שאני כבר לא יכולה וחייבת לשתף . אתמול קיבלתי שיחת טלפון מהגננת של הבן שלי , שיחה שהפכה לי את היום . אני אקדים ואספר על הבן שלי קצת - אוטוטו בן 4 הוא ילד מהמם,טוב לב,חכם,מבין עניין,מדבר יפה לגילו חוץ מכמה מילים ( כמו למשל לשים אומר לפים) אבל אנחנו על זה ! לפעמים הוא ביישן ולפעמים בשיא הביטחון. משחק עם ילדים ומתקשר מעולה . רק יש לו מין קטע שהוא חייב לסדר הכל בשורה מסודרת את המשחקים שלו מגיל קטן. ולא מוכן לחלוק עם אח שלו שום משחק . הוא היה ילד שרגיל לקבל הכל,פינוקי כזה. ותוך שנתיים הצטרפו אליו שני אחים קטנים. כשהבאנו לו את האח השני הוא קינא וביטא את זה בצעקות וצרחות (לגיטימי) אחרי חודש בערך הייתה רגיעה והכל היה מעולה. ואז ילדתי את הילדה השלישית לפני כמעט חודשיים ומאז הוא פשוט לא מפסיק לצעוק ,ממש מדבר בצעקות כאילו לא שומע את עצמו. יכול לבכות במשך 20 דקות רצוף,התפרצויות זעם,הוא חייב לקבל הכל כאן ועכשיו. ובנוסף ממש מתנהג כמו תינוק קטן. בהמשך לשיחה של הגננת : מקבלת ממנה טלפון שבו היא אומרת לי שהילד בזמן האחרון מגיב בצרחות לכל דבר, ברמה שאם ילד חטף לו משחק,הוא צרח עד כדי כך שהן רצו אליו כולן כי חשבו שקרה לו משהו. או שהיא ישבה איתו אחד על אחד ושאלה אותו ״איפה הפיל בסיפור״ אז הוא החזיר לה בשאלה : ״אז איפה הוא ״ וגם ניסתה לדובב אותו כששאלה מה עשה אתמול בבית,והוא לא ענה לה הוא פשוט נכנס לבועה . היא המליצה לי לקחת אותו לאיבחון בדיקת שמיעה/ראיה אני בתוך תוכי יודעת שהילד שלי בסדר , הילד שלי הוא מתוסכל שכל היום שומע לא,ותזהר,ואל תקח לו, וחוסר סבלנות כלפיו אני יודעת שזה רק בפן הרגשי ושהוא לא על הרצף !!!!! שזה מה שהיא ניסתה לומר לי במילים אחרות.. הוא זה כל העולם שלי,וזה גומר אותי ואת הנשמה שלי שאני לא מצליחה לחלק את עצמי בין שלושתם ולתת לו את היחס שהוא צמא אליו. אשמח לעצות ולעידוד! תודה למי שקראה, פרקתי.