בעלי כל כך מתסכל אותייי שאני כבר לא יודעת מה לעשות! עם תינוק בן חצי שנה בבית, הגענו להסכמה שבמהלך השבוע אני מין הסתם קמה אליו בלילות כי בעלי עובד ובימי שישי ובימים שבעלי בחופש למחרת הוא קם לתינוק. ועכשיו כל פעם שמגיע סופ״ש אני צריכה להזכיר לו שהוא קם לתינוק וזה תמיד מגיע עם ציקצוקים ישר אחרי מהצד שלו ואז עושה טובה שהוא מסכים לקום אליו. עכשיו הזכרתי שוב לבעלי שבמידה והתינוק מתעורר בלילה הוא קם אליו ושוב אותו הסיפור אומר לי ״אני אגיד לך את האמת אני שבור מעייפות. אני מרגיש שאני לא יכול. את צריכה לקחת על עצמך יותר. כשהגענו להסכמה הזו חשבתי שזה רק לפרק זמן מסויים״ חרטה בפיתהההה מזה רק לפרק זמן מסויים?! כאילו למה זה נראה לו סבבה שאני האדם הבלעדי שצריך לקום לתינוק שלנו?! משגע אותי שהוא לא מצליח להבין שאני עובדת עם התינוק לא פחות קשה ממנו ושוואלה שבוע שלם אני קמה אליו בלילות ואח״כ מטפלת בו באפיסת כוחות בבקרים. אז עד שיש לי הזדמנות לישון בלילות (שזה בסופ״שים) אני צריכה לוותר ולקום גם אז?

מישהי שעשתה זירוז עם בלון / סטריפינג אחרי שבוע 40 בגלל שלא היה שום התקדמות לא עם צירים ולא עם פתיחה ויכולה לשתף על החוויות לידה?