לשבת איתו לשיחה * ברוגע* ולהסביר לו א׳ ב׳ וג׳. הוא בהחלט אמור לתמוך בך ולגבות אותך במידה ויש סיבה משמעותית לכך. מנגד- לא תמיד צריך לערב את הבעל בכל דבר ואת צריכה גם לענות בשם עצמך ולהסתדר. שוב, תלוי מה הסיטואציה כמובן.. בגדול- אין ספק שהבעל אמור לעמוד לצידך. אני לא יודעת מה המצב אצלך אבל אני יכולה להעיד על עצמי שאני באתי מבית רוסי די קר ורציני כזה.. בעלי מרוקאי מבית מאוד חם מאוחד ומעורב אחד בשני. בהתחלה לא תמיד הבנתי את הצחוקים וההתערבות בכל דבר במשפחה שלו והייתי נפגעת מאוד ולא אחת שעונה וכאלה.. קרה לא פעם שבעלי (בזמנו היה חבר שלי) רב איתם בגללי כי הייתי מדליקה אותו עליהם ולא תמיד זה היה בצדק, קרה גם שלא דיברתי עם חמתי 4 חודשים ועם הזמן התחלתי יותר להיפתח מולם? לא להתבייש לדבר ולענות , לעמוד על שלי ולא להיפגע מכל שטות שזורקים לי.. לקח לי זמן להתרגל אבל היום אני שרופה על המשפחה שלו ואני מסתלבטת חופשי על חמתי ועל הגיסים וגיסות והכל טוב, כבר לא מערבת את בעלי כמעט בכלום! וכמובן יודעת לענות מתי שצריך ולמי שצריך. שוב, אולי הסיטואציה אצלך שונה אבל אני כן בעד שלפני שאת מערבת את בעלך תעמדי על שלך ותדעי לומר כן, לא ולמה לא. זה ימנע המון ריבים מיותרים.

לדבר איתו ולתאם ציפיות. אולי הוא לא חושב שזה מפריע לך כי זה רגיל בשבילו. כשלא מתאים לך אורחים, ולא משנה איזה אורחים אפשר להגיד לו שיבקש לא חהגיע ולהציק כי את צריכה מנוחה או כל דבר אחר. אל תשאירי את זה לעצמך.

העניין הוא זה שהרבה פעמים הוא ״מבטיח לי״ וברגע האמת הופך לדג ואז אני פשוט צריכה לבלוע את זה. זה מעצבן אותי. אני לא עושה הבדלים בין המשפחות. אם לא בא לי שיבואו אליי אז גם ההורים שלי לא באים. הוא פשוט לא מסוגל להגיד לצד שלו לא או להעיר על משהו שצריך או להציב גבולות ואם הוא מעז להגיד משהו אז מייבשים אותו ומתחילים לעשות פרצופים ובלאגן והוא כדי להימנע פשוט משתף פעולה ומעדיף שאני זו שתכעס מאשר המשפחה שלו

אז אפשר גם להגיד להם ישירות שאת רוצה לנוח ולא מתאים לך ביקור ביום מסויים. אפשר גם לשלוח אותו לבד למשפחה שלו, עם או בלי הילד. את לא חייבת לעשות מפגשים כפויים.