אני לא יודעת כמה את עוזרת לה בתגובתך, יכול להיות שבגלל שהתגובה שלך כזו היא ממשיכה. יכולה להגיד לך שכשאצלי זה היה קורה הייתי אומרת לילד שקשה לי לשמוע אותו בוכה, הייתי מבקשת שיילך לבכות בחדר ושיחזור כשיירגע (הייתי מדברת ממש ברוגע)כמובן שהסברתי שאצלנו בבית לא משיגים כלום ושום דבר בבכי ולהפך, כל פעם שיבכה הוא לא יקבל את מה שהוא רוצה. יכולה להגיד לך שזה עבד מצויין על הגדושלי (היום בן 5 וחצי) והקטן שראה אותו התנהג אותו דבר (הקטן בן 4 וחצי) ולכן שכשרוצים משהו יודעים לא לבכות גם כשאנחנו אומרים לא. אני מקפידה להסביר שכשאמא ואבא אומרים לא זה לא כדי להציק או לא כי לא אוהבים אותם, להפך זה כי אנחנו דואגים להם ורוצים בטובתם גם אם באותו רגע זה לא נראה להם, אני מטפטפת להם את זה הרבה.

אוריה מה כדאי לי לעשות?? כשאני מסבירה לה היא עדין באטרף נוראי...

היא כבר גדולה ומבינה, תשלחי אותה לחדר להירגע ותגידי לה שכשהיא נרגעת היא יכולה לצאת. תדגישי שהיא לא בעונש (תמיד הבן שלי היה שןאל אותי-מה אני בעונש עכשיו?)ושהיא יכולה לצאת מתי שהיא רוצה אבל רגועה ובלי בכי. אם היא לא הולכת תלווי אותה לחדר, תשאירי כמובן את הדלת פתוחה. כמובן לעמוד על שלך ולא לוותר, לא להתרגש מהבכי ומהאטרף... זה מה שאני הייתי עושה ואצלנו זה עבד, כמה פעמים ככה והוא הפסיק לבקש דברים בבכי...

תודה אנסה את זה❤️❤️❤️