חזרתי בתשובה, מרגישה שאיבדתי את עצמי וכבר אין לי אנרגיות לזה. בא לי לחזור בשאלה ולעשות כל מה שעולה על רוחי. אבל מה? אבא שבשמיים. לא רוצה לאכזב אותו, לא רוצה "להכאיב" לו כביכול. רוצה לעשות לו נחת וטוב אני פשוט בספק שאם אני עושה מצוות בסבל אני עושה נחת .... וגם בשביל הילד שלי, כמה שאני רוצה שיגדל לתוך עולם התורה ... אבל אני מרגישה שאני פשוט כל בוקר שאני קמה, אני שמה על עצמי כיסוי ראש ובגדים צנועים ומסכה כלכך מזוייפת של הדתייה שאוהבת את החיים שלה. החיים שלי מרגישים כמו חיים של מישהי אחרת ובכל פעם שאני עוברת מול מראה אני לא מזהה את עצמי עם הכיסוי ראש. כל כך קשה, כל כך כואב , אני כל כך רוצה להשתייך... וכמה אני מבקשת מבורא עולם- תעשה שיהיה לי קל וכיף! אבל בינתיים כלום... מנסה לא להתייאש ומקווה שבקרוב אמצא את עצמי האמיתית בתוך עולם התורה והמצוות.