אני בתור אישה שיש לה גם אותם כאבים מצליחה להבין אותך אבל אישה אחרת שלא סובלת מזה לא תצליח להבין למרות שגם היא חווה הריון, פי כמה לא יצליח להבין גבר. אני גם לא חושבת שזה נכון לכעוס על הגברים שלנו שלא מבינים, הם לא אמורים להבין. זה שייך לנו כל המסע הזה. את יכולה יותר להנגיש לו את הקושי שלך אבל לא לצפות שיזדהה איתך. בנוסף, גם לא ממליצה להשמיע לו כל הזמן כמה שקשה לך, למרות שזה ברור שהקושי הוא מטורף. תחשבי שאם את היית שומעת כל היום קשה לי או שבוכים לידך היית מפתחת סוג של אדישות. אני ממליצה לך לשחרר קצת, בשבילך ובשביל הזוגיות שלכם. בקרוב תזכו לחוויית לידה מדהימה ולהיות הורים לגוזל מתוק במיוחד, תתרכזי בעיקר. לגבי חמותך, תסתכלי על זה לעתיד עלייך, תרצי את המשפחה שלך קרובה, במקום להלחם בה ובבקשה שלה ולקרוא לה דפוקה את יכולה גם להגיד לבעלך "אני מעריכה ששאלת אותי, אתה יכול ללכת בשמחה אני לא מסוגלת מספיק." הוא יעריך את זה. ולחמותך את יכולה להגיד "יש לי קושי גדול שחדש לי ומכביד מיום ליום, הייתי שמחה להצטרף אבל אני צריכה להשמר קצת יותר בזמן הזה, בעזרת השם בהזדמנות אחרת" זאת הגישה שלי בכל אופן, בהצלחה 🤍👼🏻 והמון בריאות ולידה קלה

שילך לבד תשארי בבית לנוח