זוגיות ועזרה אחרי לידה ראשונה בעלי ואני נשואים שנתיים, ביחד כבר 7 שנים. הוא לא גדל בבית יותר מדי טוב.. הורים גרושים מאז שנולד, אמא שהוא לא בקשר איתה מאז החתונה כי היא עשתה לנו את המוותבלי שיש לה כל זכות, אבא שגדל בפנימייה כי אבא שלו היה עסוק בלעשות ילדים בכל העולם (היה נשוי 9 פעמים וגרוש 9 פעמים ובסוף מת לבד) ולא לגדל אף אחד מהם. בעלי אדם רגיש, גם לסביבה וגם לעצמו, אבל הוא עצלן. כל מה שקשור לעבודה וכאלה- הוא מתפקד מצוין. כל מה שקשור לבית- מבחינתו ההרגשה היא שיש משרתת (אני) שעושה הכל. כשנכנסתי להריון הוא היה רגיש, נגע לי כל הזמן בבטן, דיבר לעובר, היה אכפתי. זה הרגיע אותי וחשבתי שהולכים לכיוון טוב. בסופו של דבר הילד כבר בן חודשיים, בלידה בעלי תפקד מצוין (עזר, תמך, הרגיע) ואז הגיעו החיים האמיתיים עם הילד. אני מניקה אז אני לא צריכה שיקום בלילה, אבל הבנאדם לא עושה כלום!!! הוא לא מחליף טיטולים, לא מרדים, לא מאכיל (גם כשיש בקבוקים שאובים למרות שאני לא מרבה לתת לו ומעדיפה שינק). הדבר היחיד שהוא עושה זה מקלח אותו כי אני מםחדת, וגם זה רק מקלח (אני ממלאה אמבטיה, מכינה בגדים, מחליפה טיטול, מורחת משחות, נותנת טיפות, הכל). גם כשהילד בוכה הוא מעדיף לחשוב שאני לידו ולהרדם או להמשיך בעיסוקיו בטלפון המחורבן שלו. אני ממש אובדת עצות. אני מרגישה שכל מה שחשבתי שהוא יהיה בתור אבא זה פשוט חלום. כלום לא קורה בפועל, אני מרגישה מותשת כי גם בשבת הוא ישן כל הזמן ואני מתזזת בין הילד לכביסות ולניהול של הבית. הוא מנגן על זה שהוא רוחץ אותו כאילו זו מהות הטיפול בתינוק שרק נולד- בבן שלו. אנחנו לא שוכבים חודשיים לפני הלידה, משמע ארבעה חודשים כבר... הזוגיות שלנו על הפנים, הוא חוזר בערב- אני גמורה מהיום בבית עם הילדה, הוא גמור מהעבודה (פיזית), כל אחד בנייד שלו והולכים לישון. אני ממש מרגישה שאם ככה הולכים להיראות החיים שלי (עם ילד אחד) מה יהיה הלאה? אני אוהבת את בעלי בכל נשמתי, באמת, מקריבה מעצמי בשבילו מאז ומתמיד, ומרגיש שהוא פשוט אכםת לו רק מעצמו ומהעייפות שלו. מבחינתו הוא עבד קשה כל השאר כאילו לא מענייניים אותו אז הוא צריך לנוח. אני ממש לא יודעת מה לעשות, ההתנהלות הזו שלו גורמת לי להיגעל ממנו ולפתח אליו אפילו ממש סוג של שנאה. איך אתה יכול לתת לילד לבכות כי בא לך לישון? כי אתה חושב שאני לידו? אני באמת לא יודעת מה יהיה הלאה עם החיים שלי. לא רוצה להתגרש בגיל כזה עם ילד בן חודשיים והוא ממש גורם לי לחשוב על גירושים. לא טוב לי.

אין לי בחילות והקאות בהריון פעם שלישית וב שבוע 7+6 ואין לי בחילות, עבר לי. רק שדיים כואבות ובטן תחתונה. באף הריון לא הקאתי

דמי לידה אני כבר 4 חודשים בח'' לד ועדיין לא הלכתי לביטוח לאומי... אין מצב שלא יתנו לי את הכסף פתאום?

יצאו לי מלא מלא סימני מתיחה אדומים ומכוערים בבטן. אני ממש בדיכאון מזה. אני יודעת שהם לאט לאט מתבהרים אבל זה ממש בכ-ל הבטן. בהריון הראשון לא יצא לי אפילו 1. לא יודעת מה לעשות, תמיד מורחת שמנים זה פשוט לא עוזר. מישהי עשתה טיפול כלשהו שעזר להוריד משמעותית את הסימנים? מחפשת דרך כלשהי להיות אופטימית, קשה לי עם זה מאוווד

הקטנה שלי עם תמל, עברה למס׳2 (מגיל חצי שנה). כתוב על הקופסא שצריך עד 3 ארוחות ביממה, אבל מה אם היא תהיה רעבה? היא לא באמת אוכלת מרק או פירות כי לא אוהבת.. אני ממשיכה לנסות כל יום כמובן.. זה בסדר לתת לה מנה רביעית מהתמל? עד עכשיו אכלה 5 ארוחות ביממה

להיות אמא זה.... זה להיות 24 שעות על המשמר זה להיות סבלנית גם שהכח נגמר זה להמשיך לתפקד ואת השפיות לא לאבד זה לילות שלמים ללא שינה זה לקבל גביע " את אם השנה" זה לחייך אליהם בכל מצב גם במצבים שהעולם חרב זה תמיד להיות שם בשבילם זה להילחם למענם מול כל העולם זה לקפוץ מכל רעש שמא הוא נפל זה להפעיל את כל כוחות העל זה שכואב להם כואב לך גם זה לדעת אם להם קר או חם זה להיות חסרת אונים שבכללית בשעת חירום לא עונים זה להסתובב עם פליטה על החולצה זה לעשות כל דבר בריצה זה להיות במשרה מלאה ותמיד להגיד זו מתנה נפלאה להיות אמא זה להיות מאושרת זה להיות תמיד מאוהבת להיות אמא זה פשוט להיות!!!