בריכה בשבוע 35 היי בננות שבוע 35 אני באילת עם הילדים ורוצה להיכנס לבריכה הרופא אמר שאין בעיה להיכנס ולא בדק לי פתיחה אמר שאין צורך בשבוע כזה לבדוק

הפסקתי עם הנקה והחיבור עם הקטנה חסר לי הפסקתי מהנקה / שאיבות ופתאום זה חסר לי מה עושים? הפסקתי כי מפחדת שהחזה יירד משמעותית. ולהרגיש לא אישה זה מבאס רצח ליד בעלי ששמתי אותה עלייי ששנינו בלי חולצה היא באה לכיוון החזה ומצצה קצת ופתאום עלה לי החוסר הזה והחיבור😥😥

בדיקת דופק היי בנות, אתמול הייתי בבדיקת דופק, שבוע 6+3 לפי המחזור האחרון. הרופא הצליח לראות דופק אבל לא לשמוע, וגם אמר שהעובר נראה קטן יותר מהשבוע שאני נמצאת בו ושאחזור שבוע הבא לבדוק שוב. למישהי קרה דבר כזה??

דיכאון אחרי לידה? יכול לבוא גם חצי שנה אחרי הלידה? מנסה להבין אם אני נמצאת על סף יאוש ובכי כבר כמה ימים כי זה "מוצדק"; בעלי ששקוע בעבודה ולא קשוב אלי בכלל. הוא לא יודע שאני עצובה מאוד מהעובדה שאנחנו הולכים להכניס את הבת היחידה שלנו לגן בגיל חצי שנה, מבלי יכולת להיכנס איתה לתוך הגן. אני פשוט אמורה "למסור" אותה לגננת כאילו היא איזה חפץ ולסמוך עליה בעיניים עצומות שהכל יהיה בסדר. הוא לא יודע שאני מתבאסת לחזור לעבודה כי המנהלת שלי שגם ככה לא סבלה אותי מסיבות לא ברורות וניסתה לדחוף לי משימות שלא קשורות לתפקיד, כרגע קיבלה קידום וזה אומר שיש לה עוד יותר שליטה והיא לא "תרד" ממני. הוא לא יודע שאני ביחסים די קרירים עם ההורים שלי בכמה חודשים אחרונים. כי מאז שחזרנו להיות בקשר אחרי הסגר שהיה, אמא שלי עסוקה בלהעביר ביקורת על אמהות שלי, ואבא שלי כאילו לא שם לב שנולדה לי ילדה, הוא כל הזמן "מחלק לי משימות" ומצפה שאעשה במקומו דברים, כאילו יש לי עוד ילד מגודל לטפל בו. הוא לא יודע כמה אני מתעייפת ביום יום. לא כי לא כיף לי עם הבת שלנו. היא החיים שלי. אבל אני משקיעה את כל כולי והיא תמיד במקום הראשון. אבל מי כמוכן יודע, כמה כוחות זה לוקח - ללכת לשירותים עם דלת פתוחה ולהתנצל על כל שניה שאני מבלה שם, כי ברקע יש לי בכי. וכמה כוחות זה לוקח שהארוחה שלי לא רציפה ולפעמים גם לא חמה. וכמה מתרסק לי הגב, כי היא כבר די כבדה, אבל הרבה פעמים זקוקה לחיבוק וידיים. הוא לא יודע שאם לא עשיתי משהו בבית, זה לא בגלל ששכחתי, אלא כי בדקות הפנויות שהיו לי, נזקרתי על הספה עם כאבי גב מטורפים ולא עניין אותי כלום. ניסיתי לאגור כוחות כדי לקלח את הקטנה. הוא לא יודע שלראשונה מזה 10 שנים חזרתי לכסוס ציפורניים. ואני לא מצליחה להפסיק. הוא פשוט לא שם לב. הוא לא יודע את כל זה כי הוא פשוט לא שואל. ואני יודעת שהוא שקוע בעבודה בשבילנו כמשפחה. כדי לפרנס. אבל זה לא מוציא אותי מהתמונה. מה עם לפעמים לשאול איך אני מרגישה? על מה אני חושבת? איך עבר לי היום? אם אכלתי? זה, שאני ישנה במהלך היום כשהתינוקת ישנה, זה לא אומר שאין לי זכות להתלונן. זה לא אומר שאני לא מתעייפת. וכשאני מפסיקה לחכות שהוא ישאל ומנסה ליזום ולספר לו בעצמי ולשתף, אני נתקלת בתשובות כמו "אבל שניה, אני באמצע המייל/הודעה/שיחת עבודה". אחרי כמה תשובות כאלה אני פשוט מתייאשת ומפסיקה לשתף. והוא גם לא שואל. אז כל הדברים האלה קורים והוא פשוט לא יודע. מרגישה כל כך לבד, לא מעניינת אף אחד , לא מוערכת, שקופה. לא מצליחה להירדם אפילו כי חנוקה מדמעות.

תינוקת בת 7 שבועות על הנקה מלאה עד לפני שבועיים . בשבועיים האלה נתתי לה נוטרילון ומאז היא סובלת מגזן מלא (בטן אבן) ,ועצירות רצינית לדעתכן לשנות תמל??

יש עוד כמוני אולטראונס פעם בחודש מבחינת הרופא מבחינתי פעם בשבוע לא מצליחה להעביר את הזמן מבלי ללכת לראות שהכל בסדר איך עושים