רוצה לפרוק כי אני כבר יומיים בוכה. כנראה זה משהו הורמונלי בגלל הריון מתקדם אבל אני מרגישה זרוקה ובודדה, בלי סיבה מוצדקת. בעלי הוא הבן אדם הכי מקסים בעולם, דואג ומפנק ובאמת אוהב אותי מאוד. פשוט נסע לכמה ימים, משהו של עבודה ואני מרגישה כאילו נזרקתי... מרגישה ממש לבד... אני לא מפסיקה לבכות, ובנוסף לזה כועסת על עצמי שככה אני מגיבה לזה שבעלי קצת לא בבית, שאני לא מצליחה לשחרר אז בנוסף לזה אני גם מתחילה לאכול ולשנוא את עצמי... ולא רוצה לספר לו שאני ככה בוכה עכשיו כל היום בלי הפסקה ובדיכאון, לא בא לי לקום מהמיטה, כי אני יודעת שהוא ישר יגיד שהוא נוסע הביתה, אבל אני מאוד אוהבת אותו ורוצה שהוא יהנה וינשום קצת. אוף בקיצור מתוסבכת נורא. כנראה זה באמת הורמונים.