אני מתרגשת כל כך! פתאום נתקפתי רגשות. שמעתי את השיר של ישי ריבו, הלב שלי. ופתאום חשבתי על הקטני שבבטן... אני כולה שבוע 25 ויש לי דמעות של התרגשות שבא לי לחבק אותו ולהחזיק אותו כבר, הוא מרגש אותי עוד מהבטן... במיוחד שההריון הזה היה מלווה בהפתעות לא הכי נעימות בבדיקות. אני אוהבת אותו💙 רק פורקת.... ההורמונים....

אני מחפשת בגדים לחורף לבן (פוטרים) ולא מוצאת , רוצה להכין מראש שהחורף לא יתפוס אותי לא מוכנה ... אני מוצאת רק חלקים בנפרד ולא חליפות (מכנס וחולצה תואמים)..יש מישהי שיכולה להמליץ על אתר נורמלי ולא נקסט או טרמינל איקס ששם כמעט אין חליפות רק קפוצון נפרד ומכנס שצריך שעה לחפש תואם לקפוצון

איך סיפרתן למשפחה ולאהובים על ההריון המשמח? תאומים, אני מחפשת רעיונות יצירתיים, תודה לאל😇

היי רציתי לדעת מתי עדיף להתחיל לקנות דברים לתינוק דברים בסיסים

היי בנות שאלה.. קצת מבולבלת לעבור לשלב 3 במטרנה או להשאר ב2? הילד בן שנה עוד שבוע וחצי🙏

סיפור לידה! טוב אז הסיפור שלי קצת משעשע... בשבוע 37 התחילו לי צירים לא סדירים שבאו והלכו יום כן, יום לא, יום למה לא.... היה מציק נוראאא החלטתי ללכת לבריכה שממש הקל וקצת הוריד את הצירים. שבוע 39, שבת בערב התחילו צירים כואבים יותר ממה שהיה לפני כן, 3 שעות של תזמון כשההפרשים הם כ5 דקות בין ציר לציר. באותה שבת היינו אצל ההורים שלי ו2 אחים שלי גם הגיעו עם הילדים שלהם. בקיצור חגיגה בשבת ואנחנו נוסעים לבית חולים. (אנחנו דתיים, אבל ממש חשבתי שאני הולכת ללדת) בקיצור, 11 בלילה נוסעים לירושלים (נסיעה של כשעה ברגיל) פקק לא ברור בכניסה לירושלים. לא נורא הכל בסדר, הצירים עדיין סדירים, עדיין חזקים ובהפרשים די קבועים (קשה לתזמן כי שבת) הגענו למיון, הצירים נחלשים, אחרי כמה שעות (בערך בשעה 4 בלילה שיחררו אותי מהבית חולים) רק שאנחנו דתיים, אז צריכים להמשיך ולבלות את השבת בבית חולים. דיכאון. ב"ה שיש אנשים צדיקים בשערי צדק שמחלקים בחינם סעודת שבת לכל מי שרוצה. אכלנו סעודה כמו שצריך והמשכנו לחכות שתצא השבת. מוצ"ש חוזרים הבייתה מאוכזבים. יום שלישי בשעה 1 פתאום ציר חזק. לא ייחסתי יותר מידי חשיבות. אחרי כמה דקות עוד אחד, ממש חזק, נשמע חשוד.... בעלי נשאר בבית ולא הלך לעבוד (ב"ה) הלכתי לדבר איתו ותוך כדי אני מרגישה עוד ציר ועוד אחד... ב1 ועשרים בערך אני אומרת לו שכנראה הגיע הזמן ללכת לבית חולים. הצירים האלה ממש מוגזמים. אנחנו אצל ההורים ואמא שלי בדיוק התחילה להכין צהריים. אז סיכמנו שנאכל ונצא. 2 בדיוק אמא סיימה להכין את האוכל, ואני אומרת להם שאין זמן לשבת לאכול, צריך כבר לצאת. התארגנו הכי מהר שיכולנו ויצאנו ב2 וחצי. 3 ורבע בכניסה לירושלים, פקק. והצירים, נהיו בלתי נסבלים. אמרתי להם שזהו, נגמר לנו הזמן כבר..... הזמנו אמבולנס, לקח לו איזה 10 דקות להגיע (הסתבך להבין איפה אנחנו) עברתי לאמבולנס. החובש/פרמדיק?? אין לי מושג מה התפקיד שלו, התסכל ואמר שאנחנו עוד לא בלידה, אפשר לנסוע. שם את המע"רית אחראית להתסכל, אם רואים שערות אז להגיד לו והוא יעצור בצד. אחרי 2 דקות נסיעה, יש. עוצרים, לחיצות של החיים והתינוק בחוץ! כן כן, ילדתי באמבולנס... מה עם השיליה? היא תצא אחכ הוא אומר. מסדר את התינוק שם אותו עלי ונוסעים. אחרי 2-3 דקות מרגישה לחץ, אני אומרת לו שהשיליה יוצאת, אז הוא אמר, בסדר עוד רגע אני אעצור לעזור לך. כמה לחיצות והשיליה יצאה בשלמות החוצה, הוא לא הספיק לעצור.. חחח הגענו לבית חולים ניקו סידרו ונכנסו עם התינוק בידיים לחדר לידה. זהו, 1 התחיל הציר הראשון ובעשרה ל4 התינוק היה בחוץ.. חח