ככה מרגיש תנועות? אוטוטו שבוע 20, שילייה קדמית והריון ראשון. מרגישה כמו בועות בבטן .. כאילו מקרקרת זה בא לכמה שניות ונעלם.. תחושה שמדגדג לי בתוך הבטן.

חייבת לשתף , רק בגלל שבעלי לא מבין אני משתדלת לעבוד על עצמי לא להאמין בעין הרע אבל זה חזק ממני . כשנולדה הילדה אמרתע חבעלי שחוץ מלמשפחה אני לא רוצה לשלוח תמונות שלה לאף אחד בקיצור בעלי העביר תמונות לאמא שלו והיא העבירה לכל העולם ואחותו לקחתי את הילדה לשחיית תינוקות בגיל שלושה חודשים פתאום כלתה של אחותה של חמתי שולחת לי מה אני רואה לקחת את *** לחוג שחייה קיצר אמרתי לבעלי שלא מתאים לי שהיא מעבירה את התמונות של הילדה ואז התחיל ויכוח מפה לשם יומיים אחרי שהיינו בבריכה מתקשרים להגיד לי שהייתה איתנו תינוקת חולת קורונה אמיתי או מה ?! מיותר לציין שמעבר לבידוד שעומד להסתיים ב״ה אני לא אראה את הבריכה מהטראומה עד סוף הקורונה אבל רק אני מאמינה בעין? קשה להתעלם מזה

זה חרדת נטישה? כל פעם שאני קמה שניה אחת מהילדה לשירותים לא משנה מה היא מתחילה לבכות ולחפש אותי בכל הבית

איך אתן מלבישות תינוק בן חודש ? שמה לו אוברול עם החלקים שבאים איתה מתחת , זה מספיק ? זה יוצא שתיי שכבות ומעל שמה לו שמיכה

הי בנות , קצת לחוצה שבוע 22+5 אתמול והיום מרגישה פחות משמעותית את התנועות של העובר אולי שלוש פעמים ביום אתמול הרגשתי וגם ממש עדין יש צורך ללכת לבדוק ?

היוש בנות ערב טוב, אז כמו שהבטחתי…סיפור הלידה שלי: (קצת ארוך☺️) לידה ראשונה, שבוע 39+4, 6:15 בבוקר ומתוך שינה ירדו המי שפיר, הרגשתי כאילו שנפתח לי פקק שעם של בקבוק שמפניה למטה ופתאום מוצאת את עצמי בתוך בריכה עירונית😅, מעירה את בעלי ״קום, קום, היום הגדול הגיע״ ואיך שאני עומדת על הרגליים, צירים של החיים… *מציינת שבחרתי ללדת בליס שזה נסיעה של שעה/שעה וחצי מהבית, תלוי בתנועה. התיקים כבר מוכנים מראש ואנחנו יוצאים לדרך, בוויז רשום לנו שעתיים נסיעה, ואני מה אין מצב שאני ממשיכה לדלוף ועם צירים פה באוטו שעתיים. פתאום משמיים, איך שאנחנו עולים על כביש 6 אנחנו רואים ניידת, מצפצפים לו, מסבירים לו את המצב והשוטר אומר סעו אחרי, נסענו אחריו בשוליים על 140 כל הדרך, בירכתי אותו אלף פעם, תוך שעה הגענו בזכותו. הגענו לליס בשעה 7:30, מקבלים אותי במיון, מוניטור, פתיחה 1.5… מפה לשם אני נמצאת בעולם אחר עם הצירים, לא יודעת ולא מודעת מה קורה סביבי, הכניסו אותי לחדר לעשות מקלחות, ניסיתי להעביר את הזמן עד שהפתיחה תתקדם (בנתיים אני רואה כוכבים מהכאבים) ואז בשעה 13:30 פתיחה 4, מעלים אותי לחדר לידה, אמרתי שבנתיים אני לא רוצה אפידורל אני רוצה לראות אם הפתיחה תתקדם מהר, השעה כבר 16:30 שואלת אותה מה מצב הפתיחה אומרת לי 6 (בנתיים אני מנסה להעביר את הכאב על פיזיו, מקלחות, עיסויים….) אמרתי לעצמי תקשיבי זה הולך להיות ארוך…אמרתי לה תקראי למרדים, נתנו לי אפידורל (שהאמת לא לחצתי עליו פשוט נתתי לו לעבוד לבד) ותוך שעה פתיחה 9, מנסים להתקדם ללידה, והמיילדת אומרת לי שהראש של העובר גבוה ויתכן גם שחבל הטבור קצר, כי כל פעם שאני מפסיקה ללחוץ העובר חוזר אחורה, בנתיים הצירים לא סדירים והחליטו לתת לי פיטוצין, אחרי שעתיים עם פיטוצין ונראה שהראש לא מצליח לרדת נכנסו כמה רופאים שאומרים לי אם תוך שעה במקסימום לא נצליח אנחנו נעשה קיסרי, ואמרתי לעצמי עברתי את כל הסבל הזה בשביל ללדת קיסרי?! אין מצב!! אמרתי למיילדת, בואי, אין מצב אני לא מוותרת, כל ציר שהגיע אני קוראת לה, הנה ציר הנה ציר, אני לוחצת, נותנת את הנשמה שלי, עוד שניה ואני מתפוצצת מהלחיצות. ותוך חצי שעה בשעה 21:25 הנסיכה שלי יצאה לאוויר העולם😍 המיילדת אמרה לי, תקשיבי עכשיו אני יכולה להגיד לך כי את כבר אחרי, אבל 30 שנה אני מיילדת, ואמרתי לעצמי שאין סיכוי שאת תצליחי להוציא אותה ככה, את תלכי לקיסרי, כי גם העובר היה במצג ראש אבל עם הפנים כפלי מעלה (זה נקרא OP אני חושבת) שזה מקשה על היציאה בתעלה. הלידה הסתיימה בשלום ישתבח שמו לעד, עם תפרים ועם תינוקת בריאה ושלימה🙏🏻💖 בקיצור, אל ייאוש, תאמינו בכוחות שלכן בנות, גם אם אומרים לכם אחרת, את הבלתי יאומן עשיתי עם כוח רצון כמובן וגם אתן יכולות. לידה קלה לכולן🌸