שבוע 26 שבוע 26 מי איתי??? :heart_eyes::heart_eyes:

סיפור הלידה שלי- חלק 3 ואחרון 💗 ואז מכסים אותי, מכניסים את האמהות, התרגשות מטורפת! הן יוצאות ומתחילים לתפור ואני ממשיכה להקיא בכמויות, מקיאה על עצמי כי לא מספיקים להביא לי שקית כל פעם, שוב רעידות קשות בכל הגוף, פשוט מזעזע. מסיימים לתפור והאמהות נכנסות ואז מתחיל הדרמה. שוב עולה לי החום, סחרחורות ממש קשות ורעידות ואני אומרת לאחות שאני עומדת להתעלף, מגלגלת עיניים. לחץ דם 70/40, סטורציה נמוכה, חום, מגלגלת עיניים, ממשיכה להקיא. נכנסים עוד רופאים ומיילדות, שופכים עליי מים, נותנים לי סטירות, שמים חמצן ולוקחים מהר בדיקות דם והכל. השאירו אותי בחדר הלידה להשגחה עוד כמה שעות עם החמצן וד״ר איבשין המהממת לא עוזבת אותי לרגע. מגיעה למחלקת יולדות סביבות 8 בבוקר. ממוטטת, גמורה, פשוט סמרטוט, חלשה בטירוף וכאובה. לא נתנו לי לראות את הילדה, לא להחזיק אותה ובטח לא להניק בחדר לידה כמו שרציתי. שמו לי צמיד של מועדת לנפילה והייתי בהשגחה צמודה. ב13 2 אחיות הורידו אותי מהמיטה לעשות פיפי, הפשיטו אותי על האסלה וקילחו אותי כשאני יושבת עליה. מזעזע, הרגשתי עלובה. אחכ סוף סוף הביאו לי אותה לראות ולהניק ואז הכל היה שווה את זה 💗 רק בערב אישרו לי לרדת מהמיטה שוב כדי להתקלח אז רק למחרת קיבלתי אורחים. בינתיים מסתבר שהתפתח לי זיהום בגוף מהלידה והתחלתי אנטיביוטיקה ואני במעקב. אמאלה איזו חפירההההה!! זה סיפור הלידה שלי. מזל שהקשבתי לרופאה בקשר לזירוז, כי מחר המשוער וזה כבר היה נגמר בניתוח או בסיבוך בלידה... הנסיכה שלי מושלמת, פשוט מתנה! אני נמסה מכל חיבוק איתה, כל הנקה, אני פשוט מאוהבתתתתת!!! הימים קשים והלילות עוד יותר. ישנתי אולי 15 שעות במצטבר השבוע, הרבה בכי, הורמונים משתוללים, פועלת על אוטומט אבל כל פעם מגיע הרגע הזה שאני לא מאמינה שזכיתי בה. כזאת נסיכה עדינה ויפה, המתנה שלי 💗

שאלה שבוע 23+5 לפני 3 ימים סקירת מערכות מאוחרת הכל תקין תודה לאל . . היום יש לי כאבי בטןןן פתאום הגיוני בשבוע כזה?? כמו מתוחה ממש וגדולה כזה

גבינה צהובה 9 אחוז .. מותר?

הריון שלישי ממליצות עליה???

צריכה חיזוקים.. מרגישה בשבוע האחרון ככל שהשבועות עוברים שאני נכנסת למן מצב שבו אני כל יום לומדת קוראת ונהנית מהחוויה שאני בעזרת השם הולכת לעבור לשלב אחר בחיים... ועם זאת אני מוצאת את עצמי כבר מספר ימים, ללא מנוח, עצבנית מאוד טרודה במחשבות להספיק לארוז תיק, לסדר חדר לקנות 123 ולא לשכוח... ויש עוד 7 שבועות בעזרת השם ללידה. משמע יש עוד קצת זמן. ובמקום זה, אני כל היום זזה, בתנועה, לא נחה, קמה מוקדם כדי להספיק לטרוף את העולם... היחסים ביני לבין בעלי בזמן האחרון מוזרים, אין לי כח לשמוע אותו ובטח שלא לקיים יחסי מין(המון זמן שלא) אני מרגישה שאין הכלה, שכולם וכל העולם נגדי ואני פשוט אבודה. אני מאוד רגישה ומאוד פגיעה. מרגישה שאני מאבדת את עצמי בתוך כל החוויה הזאת, והדבר היחיד שאני עכשיו עושה זה להכנס למיטה בשעה 21 כי אני רוצה לבכות מייאוש ומעצבים שאני עוברת עם עצמי. תודה