אוף חייבת לפרוק אני ובעלי התחתנו צעירים, הייתי חודשיים אחרי סוף יב. היו לי חברות טובות אבל הקשר הלך ונותק גם בגלל שאנחנו גרות בעיר אחרת. כן היינו בקשר מידי פעם מדברות נפגשות אבל ממש לעיתים רחוקות. לי נולדה כבר ילדה ועכשיו היא בת שנה וארבע. אחת הבנות מתחתנת תכף מישהי שהיתי ממש קרובה אליה ואני ממש שמחה אבל בתוך תוכי מבינה שמה שהיה אז זה כבר לא אותו הדבר. הו במקום אחר משלי. חילוניות, יוצאות לבלות (אני חזרתי בתשובה ככה שאני לא יכולה לצאת איתן למועדונים) נפגשות הרבה ומתעסקים בדברים שתכלס לא יודעת אם הייתי נהנת באותה הרמה. הזמן שלהן פנוי חופשי ואני עסוקה עם הבית והילדה (מגדלת אותה בבית). עכשיו הן עשו כזה מפגש אני אפילו לא יודעת מה זה אבל ממש עם בופה וכולן בלבן אני כמעט בטוחה שזה קשור לחתונה אבל פתאום צבט לי שלא הוזמנתי. הן היו חברות טובות שלי בקטע של מלוות בחתונה ועכשיו אין כלום. מצד אחד אומרת לעצמי שלא נורא ואלה חיים אחרים אבל מצד שני כן ציפיתי לאיזו הודעה או משהו.. לא יודעת להסביר. כאילו כלכך חסרה לי את החברה הזו לשבת איתה על קפה. אין מישהי שאני מכירה במצב שלי, חוזרת בתשובה או לפחות מאמינה שהיא אמא בגיל צעיר וגרה קרוב. כל הנושאי שיחה השתנו מקצה לקצה. ואני נשארת מתוסכלת. לבעלי יש ים חברים רובם חוזרים בתשובה ורובם בדרך להתחתן או כבר התחתנו. ואני מרגישה פתאום לוזרית כזו אין חברים אין לי את הדברים שלי שאני יוצאת לבלות עם חברות ואני כבר יושבת עם החברים שלו כי הוא יודע שאני כל היום לבד בבית. פשוט מתוסכלת