חייבת טיפים להתמודדות ועזרה מניסיונכן מאמות יקרות.ילדתי לפני 3 שבועות ילד שני.ויש לי עוד יחד בן שנה וחודשיים.הבן הבכור שלי שהוא תינוק בפני עצמו עובר המון שינויים.החודש הוא נכנס לגן.היום הראשון שלו היה נהדר,בשני היה קצת קושי בשלישי היה כבר עם חום..הוא מתחיל להוציא את הניבים שזה גם התמודדות הפני עצמה.ב 2 לילות האחרונים הילד מתעורר בבכי,לא מוכן לחזור חישון.מגלה אנטי שייגעו בו,זורק תמוצץ ותשמיכה.תמיד שהוא מתעורר הוא קורא לי והפעם הוא לא.הוא רוצה שאגע בו אבל אחרי רגע הוא מרחיק אותי ואת בעלי גם.היום הוא חזר לגן אחרי יומיים שהיה בבית בגלל חום,והוא בקושי אוכל בגן.אני יודעת שזה נורמלי ולגיטימי ושזו תקופה שתעזור.נשברתי בבית עם עצמי.הכאב והתיסכול שהוא חווה לא פשוט.תיתנו לי טיפים להתמודד.בלילה הראשון שהוא קם היה ער שעתיים ורק בכה.הפסיק שנתתי לו לשחק ולראות טלוויזיה.הקושי שלו להיפרד לשינה מימני לא פשוט לא.אתמול בלילה אמרתי אני אציב גבולות כי אין ספק שהוא התחיל להיות מודע למצב ולסביבה.אז שהוא בכה הרמתי וליטפתי והסברתי לו שאני מבינה מה הוא עובר ואני לצידו.אהל ברגע שהנחתי אותו שוב במיטה התחילו הצרחות,הבכי..לא פשוט לראות את זה.זה כואב לי בעצמות..אני כותבת לכן ואני בוכה מהמצב.טבל אם כל זה נתתי לו להתמודד לבד הוא נירגע,התחיל לשחק ומלמל עם עצמו במיטה.ואז לעמוד ולבכות ושוב נכנסתי לחדא.עשיתי את זה כל 10 דקות כדיי שייראה שאני רגישה אליו ושאני לא מתעלמת מימה שהוא עובר ושאני פה תמיד.אחרי מספר פעמים דממה בחדר..הילד פשוט נירדם.עד שייסמתי תתהליך הזה לקח חצי שעה ונירדם.זה בסדר מה שאני עושה? זה מזיק לו? מה..תשתפו אותי.אני מחכה כבר לרגע שיסיים תגן ואני ארוץ לחבק ולנשק אותו