כתבתי על זה את עבודת הסמינריון שלי, נושא כואב ומעניין מאוד❤️ ממחקרים שקראתי יכולה להגיד לך שזה מתבטא בחוסר חשק להתראות עם אנשים, לעבוד, להתקרב לילוד, לשמוח מהלידה ביחד עם שאר המשפחה, במקרים חמורים יותר גם בחוסר תאבון וחוסר רצון לצאת מהבית, בגדול לרוב זה כמו הדיכאון של האישה רק בלי החלק הביולוגי..מה שכן המודעות לזה לגמרי יכולה לעזור, כי לפעמים לא לוקחים את הגבר בחשבון שגם הוא יכול ליפול לדיכאון וזה רק מגביר אותו מאחר והוא מרגיש שאין לתחושות הקשות שלו סיבה ומקום 💔

מה אפשר לעשות כדי שיטפל בעצמו ? הוא משליך את כל הבעיות עליי ומחפש רק סיבות להתפוצץ כל הזמן 😔

לדבר איתו, תקשורת זה הכל! להגיד שגם את מרגישה שמשהו השתנה שידע שהוא לא לבד ואולי אפילו להציע ללכת לטיפול ביחד כדי שלא יחשוב שמנסים לתקן אותו אלא את המצב ❤️

הבעיה שהוא רק תוקף אותי וחושב שהבעיה בי ורוצה להיפרד 🤷🏼‍♀️