סתם פוסט פריקה לפעמים כל החזרה בתשובה את לא מבינה איך איך השקעת והתאמצת כל-כך עזבת כל-כך הרבה ובסוף זה המצב גבר שאת לא בטוחה בו שלא נותן לך את היחס הראוי לך לא מכבד כמו שצריך לכבד וה" פשוט יודע איזה בחורה אני כמה אני צריכה גבר שיעריך אותי על כל דבר קטן אז מתחילה כבר להוריד גרביים לשים חצאית יותר קצרה כי נמאס ואני לא מאשימה אותך חס וחלילה ועדיין מאוד מאמינה אבל מרגישה כמו פצע פתוח שנתתי את כל כולי ונכוותי ככה אומרים הכל מלמעלה אבל אני פשוט מאשימה את עצמי אני אשמה ששלחתי לך הודעה וחזרנו לקשר ומשם זה נגמר בחדר לידה אני אשמה שידעתי איזה גבר אתה וכל זאת בחרתי לחיות איתך אני אשמה שידעתי במה אתה מתעסק ובכל זאת המשכתי איך אני יכולה להאשים את ה" אבל אומרים שהכל מלמעלה אז אתה רוצה שאני אסבול? אני לא מבינה .. עם כל טראומות העבר להתמודד עם כוויה כזאת כל יום איך יוצאים מיזה? לא כועסת עלייך ה פשוט קצת מבולבלת כי קשה לי מרגישה כאובה ופגועה מאוד שלא מקבלת את היחס שמגיע לי כבר שנתיים מרגישה כמו טראומה אחת גדולה בקשר כזה טראומתי וכואב איך יוצאים מזה.. אז אל תכעס עליי אם אני יוצאת עם חולצה יותר קצרה או חצאית יותר קצרה קשה לי אוהבת אותך מאוד אבל לא אשקר מבולבלת בכל מה שקשור לאמונה לא יודעת אם זה בעיה שלי כל מה שעובר עליי או 'אתה רוצה את זה ואם כן אז למה אתה רוצה את זה ואם לא אז איך יוצאים מיזה???? :( אולי זה עונש על זה שידעתי שאסור ובכל זאת עברתי עבירה? וגם אם כן עונש שלוקח כל-כך הרבה זמן? מתי זה יפסיק ...