אז הנה אני..מנסה לעכל איך זה להיות אמא לשתיים.. תינוקות..ילדה בת שנתיים שרק מסתגלת לגן .. תינוקי קטן בן שלושה שבועות ... בעלי היה איתי שבועיים בבית..והנה אני מוצאת את עצמי מתעוררת לבד בלילות..כל שעתיים וחצי כמו שעון שוויצרי ( ומי בכלל ישן..עד שמאכילים , עד שיוצא גרעפס, עד שמחליפים טיטול, עד שנרגעים הגזים..אז ישנתי בממוצע עשרים דקות בלילה) כשאני קמה בבוקר..( אחרי ה20 דקות בממוצע)לארגן תינוקת לגן.. ואז אומרים לך..תשני שהוא ישן..אבל שכחו שיש בית לנקות, אוכל להכין, כביסה לכבס..ובין לבין לנסות לחיות חיים נורמליים עם חיוך על הפנים.. והשוס?! הילד משתין על עצמו כל פעם שאני מחליפה לו טיטול בלילה..לכי תחליפי בגדים מא ועד ת כשאת גוססת מעייפות ... עצות איך לעבור את התקופה הזאת לפני שאני מוצאת את עצמי בורחת 🤦🤷 ( כמובן שהכל בהומור..אבל הרצון לרצות עדיין אמיתי)