ערות שבוע 36 עד מתי הארבע ולא מצליחה לחזור לישון וגמורה מעייפות

עליתי ככ הרבה במשקל. שבוע 24 גורם לי ממש לבאסה.. הריון מס 3 ובקודמים הצלחתי לשמור ולעשות ספורט וכאן עם שני קטנים והתחלה קשה של ההריון לא על זה בכלל.

פורקת קצת … קודם כל אני מאומצת ואני אצל ההורים שלי מגיל שנה , ככה שהם כביכול ההורים שלי לכל דבר או עניין. לי ולאמא שלי יש היסטוריה ארוכת שנים של העלבות מהצד שלה כלפי , למשל אני מצטערת שאימצתי אותך , את צריכה להגיד לנו תודה שבכלל אימצנו אותך, את מאכזבת אותנו , את שמנה , תרזי , אף אחד לא ירצה אותך( אלא משפטים שלעולם אני לא אשכח ) וזה משפטים ששמעתי בגיל 15-16. תמיד סחבתי את המשפטים האלה ולעולם לא אמרתי מילה לגבי המשפטים האלה כי אני נותנת כבוד להורים שלי ובחיים לא דיברתי אליהם לא יפה. זה הרקע… עכשיו אני בהריון שני , ואמא שלי מתחילה לדבר אלי שוב פעם לא יפה ואומרת לאבא שלי תעזוב אותה היא לא מעניינת אז עניתי לה בתגובה אני לא אבוא אליכם יותר היא ענתה לי יותר טוב. אני ואמא שלי בדרך למקווה של אחותה ואמרתי לה שניקח את הילד איתנו לאירוע עד שבעלי יגיע לקחת אותו. היא אמרה מה פתאום תביאי את הילד לפה לאבא והוא ישמור עליו, שמעתי את אבא שלי מהצד אומר לא שלא תביא אותו לכאן. אני כן תלויה בהורים שלי כי הם עוזרים לי מלא עם הילד ושומרים עליו גם כשאני בעבודה והוא מסיים את הגן לפני שאני מסיימת לעבוד. היו לי יומיים שהם מאד קשים ובכיתי בלי סוף והכל התפוצץ לי בפנים. אם זה בעלי שהולך למילואים ואני לבד עם הילד, ואיך שאמא שלי מדברת אלי והרגשתי שפשוט אין להם סבלנות אלינו יותר . אז למה להגיע למצב כזה שצריך לדבר בצורה כזאת אלי?! אני עם השנים פיצחתי עור של פיל כלפי אנשים ולא נותנת לאף בנאדם לפגוע בי מפני שבעבר היו משפטים כאלה כמו שרשמתי. ותמיד הראתי שאני בנאדם חסין. נמאס לי מהיחס הזה ובאלי לצעוק לשמיים שהיחס הזה לא מגיע לי , אני יודעת שאם זה לגשת לדבר עם אמא שלי הולך להיות ריב פיצוצים אז אני נמנעת בכלל לגשת ואני סופגת . דרך אגב תמיד אמרתי לעצמי עוד בהריון הראשון של הבן שלי שבחיים בחיים אני לא יתייחס לילדים שלי כמו שהתייחסו אלי. לעולם לא אתן לילדים שלי להרגיש שהם עול או שהם לא רצויים או לא אהובים, תמיד אחבק אותם . איך אתן הייתן מציעות לגשת לדבר עם אמא שלי ולא לפתוח ריב פיצוצים כי אני יודעת היא הולכת לרדת עלי בלי סוף !