אז עברו 11 יום מהלידה וסופסוף מרגישה יכולת נפשית לשבת לכתוב סיפור לידה. אתחיל בתודה ענקית לבורא עולם על האוצר שקיבלנו במתנה🙏 במהלך ההריון שלא היה קל בכלל חוויתי היפרמאזיס קשה צירים מוקדמים סמפיולזיס בקיצור זוועה. הגיע חודש תשיעי ואני ידעתי מנסיון העבר שרק אם אני מתחילה לבכות מכאבים אני עולה למיון. והיו כאבים ואו איזה כאבים אבל לא הם לא צירי לידה. יוכ"פ עובר שבת וכלום אין לידה באופק. יום ראשון נמצאים בבית אורזים הכל כולל ביגוד ועגלה לתינוק ונוסעים לאמא שלי לחג, יום שני בבוקר אני במטבח עם אמא שלי ועוזרת בבישולים פתאום זה קרה אזור השעה 12 בצהריים כאב גב מפחיד בצד שמאל ורק שם, בו זמנית הבטן הופכת לאבן, אני מנסה להבין מה קורה אבל מרגע לרגע מבינה שאני לא מבינה כלום!!! הריון שלישי ולא מכירה תופעה כזאת של כאב גב וכאב בטן שלא מפסיקים אין לי יכולת לתזמן צירים! אני מתחילה לבכות מכאב ואמשלי מנסה לעשות לי עיסוי בגב אבל אני מבקשת ממנה שתפסיק כי זה לא עוזר. בעלי בקומה למעלה מגהץ בשאנטי אני עולה בוכה ואומרת לו שזה משהו ממש מוזר וכדאי שנסע לבי"ח כי יש ליgbs וצריך להספיק 2 מנות אנטיביוטיקה (נס גלוי שהיה לי) הוא מבין שזה רציני ותוך חצי שעה מתחילת הכאבים אנחנו בחוץ. נפרדים מהילדים מספרים להם שכנראה נחזור עם התינוק ונוסעים. בנסיעה אני נושמת עמוק סובלת בשקט כדי לא לבלבל אותו ודומעת מכאב לעצמי. הוא אומר לי לקחת כיסא גלגלים? אני עונה לו ניראה לך מה פתאום!!! ומדדה בכאב ובכי למיון יולדות. נכנסים לקבלה אני בקושי עומדת על הרגלים לא עושים קבלה ישירות לבדיקת מיילדת. המיילדת מיד משכיבה אותי בודקת פתיחה ואומרת לי 2.5 כמעט 3 ואני פאקקק מה נסגר למה ככה כואב לי???? (לידות קודמות הגעתי כם פתיחה גדולה כמעט 6 וכמעט 8) היא מחברת למוניטור ואני מתפתלת במיטה מכאבים ו.... לא יאמן אין צירים!!!!!! כל ההריון היה ועכשיו אין וכואב לי רצח. בעלי נקרא לעשות קבלה אני לבד בחדר ומבינה שמשהו לא תקין! צריכה פיפי דחוף קוראת להם הם באים ועוזרים לי ללכת לשירותים שם כמעט התעלפתי מכאב על האסלה. המיילדת אומרת לי הולכים לחדר לידה ואני מייללת לה אבל אין פתיחה ואין צירים וכואב לי נורא. בתגובה היא עונה לי לכן הולכים לחדר לידה כי אנחנו קשובים לכאב שלך. מדדה בקושי לחדר לידה שם מקבלת אותנו נעמי שהיא מלאך בפני עצמו שלום בואי תחליפי בגדים החלפתי בקושי גדול וכמעט בזחילה חוזרת לאזור המיטה, נעמי מבקשת ממני לעלות למיטה ואני בוכה שאני לא יכולה וכואב לי בגב בצד שמאל, היא מיד אומרת לי רגע צד שמאל? ואיפה המוניטור מהקבלה? נוגעת בבטן ומיד אומקת לא מוצא חן בעייני בכלל!!!! מרימה טלפון ודורשת שרופא יכנס. בו זמנית כשאני נשענת על המיטה ביא מנסה להצמיד מוניטור ורואה שהדופק של העובר 60 ומטה והיא שוב דורשת שיבוא רופא באופן בהול. ואז כמו רוח סערה נכנס רופא ועוד 2 שאין לי מושג מי הם מרימים אותי למיטה מנסים לחבר מוניטור הוא בודק פתיחה ואומר הנה הראש ואז לאאא זה פתיחה 4.5 ואז נכנסים עוד ועוד אנשי רפואה לחדר ואני בהיסטריה בוכה מכאב ואומרת מי עונה לי מה קורה בבקשה תסבירו ליייי ואז תופסת אותי מישהי ואומרת לי התינוק במצוקה אנחנו רוצים להציל אותו כנראה הולכים לניתוח. ובנתיים כולם שם מתקתקים הוראות ומנסים להוציא אותו. צמד המילים היפרדות שיליה מתעופף שם אני מסתכלת על בעלי וצועקת לו תתפלל לא עברנו את זה לחינם אני רוצה את התינוק איתי!!! תתקשר לאמאשלי ובוכה ומתפללת. ואז שוב אותה אחת אומרת לי אנחנו עולים לניתוח חירום נציל את התינוק. ופשוט מריצים לי את המיטה בדרך המנתחת מהמהירות התבלבלה בדרך והמשיכו לרוץ איתי לחדר ניתוח, אני שוכבת במיטה ובוכה בקול ומדברת עם ה' בבקשה בורא עולם לא הגיוני שנתת לנו לעבור הריון שלם בלי לקבל בסוף את האוצר שלנו בבקשה ה' תשמור לי עליו. נכנסים לניתוח אני בוכה ומבקשת ממישהי שתסביר לי מה קורה בכל רגע נתון. מיילדת מתחילה להסביר לי עושים לי הרדמה בגב ומיד הרגלים נרדמות בונים לי סוג של מחיצה מהבטן ולמטה ואז אני פשוט מרגישה שחותכים לי את הבטן אני מתחילה לצרוח אני מרגישה הכללללל זה לא צריך להיות ככה וזהו מכאן לא זכרתי כלום. במעומם אני זוכרת תינוק מוצמד לי לחזה מנסה לינוק ואני מסתכלת עליו ואומרת הוא חי הוא חי תודה ה' תודה. אח"כ יצאתי אני רואה את ההורים שלי ובעלי שמספרים לי שהתינוק בריא ושלם ויצא צורח בלי שום מצוקה תודה לה'. ואכן הייתה כנראה התחלה של היפרדות שילייה כי ביו כליה קרעים וקרישי דם. קיבלנו את התינוק שלנו במתנה בריא ושלם. ההחלמה הנפשית והגופנית לא פשוטה את הפוסט כתבתי בדמעות של הודיה לבורא עולם יחד עם דמעות של טראומה ופחד. בע"ה כשאתושש אלך לטיפול ועיבוד לידה. עד כאן סיפור הלידה שלי שחלמתי שיהיה שונה לחלוטין אבל ה'חשב אחרת. ותודה לבי"ח שערי צדק על מקצועיות ועל כך שהיו שליחים טובים.