היי, התחתנתי לפני בערך שבעה חודשים וב״ה אני בהריון מתקדם בתחילת חודש שביעי. לפני הנישואין הייתי גרה באזור הדרום וכיום גרה באזור השרון. המרחק מהמשפחה מאוד מקשה עליי ולא מחוברת לעיר החדשה שבה אני גרה... מתגעגעת למשפחה, לחברות, לעיר שלי שכול כך אוהבת. כמובן אני ובעלי נוסעים להורים שלי כמעט פעם בחודש לשישי שבת. אבל תמיד אחרי שאנחנו חוזרים לבית מאוד קשה לי כי כול כך נהנתי( שמחה להיות יחד עם בעלי ובבית אבל השינוי והמרחק מקשה עליי). בעלי לא מוכן לעבור לדרום מכמה סיבות: 1.בעיר בו הוא חי יש את הבית כנסת שמתפלל שם 2. מקום עבודה שמאוד מרוצה מימנה ( ב״ה משכורת טובה) 3. שיעורי התורה 4. העשייה והרצון שלו לקדש את העיר ולבנות בית מדרש מה שחסר בעיר . הטיעונים שאומר לי אכן משכנעים אבל לא משכנעים את הלב והתחושות הקשות שאני חווה. אני יכולה לשבת בבית ולהיות עצובה מהמרחק ושעזבתי את המשפחה והחיים שהיו לי אז.. אני יודעת שיש לי הורמונים והכול אבל עדיין חושבת שגם אחרי ההריון בייחוד אחרי הלידה וילדה ראשונה יהיה לי סופר קשה בטירוף. המרחק גורם להמון בעיות בשלום הבית שמחת החיים שלי פחתה מהרגיל ... כל המשפחה נמצאת קרובה ומאוחדת ורק אני רחוקה... אני באמת לא יודעת מה לעשות לא רוצה לחוות את התחושה הזו אבל זה מעבר ליכולות שלי. בכל פעם מנסה להתעודד אבל לא תמיד מצליח לי קמה ונופלת ( זה חלק מהחיים אבל קשה לי).. והכי קשה זה שאין לי חברה בכלל אני רוב היום לבד אחרי העבודה כי כשבעלי חוזר הוא אוכל עוזר במטלות הבית ואז יוצא לשיעור תורה אשמח לעזרה ולעצות מיכן.