צריכה לפרוק אל תשפטו אני יודעת שאני סתם בכיינית וכולנו באותה סירה אני ממש ממש בדיכאון לא הפסקתי לבכות מהבוקר אני יודעת שאני מגזימה ושיש פה בנות שחוות דברים קשים אבל אני לא יודעת מאיפה להביא כוחות לחזור לשגרה אני לא נהנת מהעבודה שלי , אני בשליש הראשון של ההריון סופר עייפה כל התקופה של החגים רק ישנתי אני לא יודעת מאיפה אני מביאה את הכוחות לקום מחר בבוקר לעבודה.. אני קצינה בצבא אז להתפטר או מליון ימי מחלה לא תקף. איך אני מתאפסת על עצמי ? לא מצליחה לחשוב על זה שיום שלם מ8 עד 17 אשב במשרד ולא אוכל לשכב קצת הראש הורג אותי התכווציות בבטן ועייפות לא הגיונית אני יודעת שזה למטרה טובה ואני ממש שמחה על ההריון אז אני מרגישה שאני ממש צריכה להתנצל על זה שאני שבורה ולא מפסיקה לבכות במקום לשמוח רק תגידו לי מה אתן עושות עם העיפות ומה הייתן לוקחות לאכול אם אני לא צסוגלת לאכול כמעט כלום