נשמע קשה מאוד, את ממש צודקת!!! אני מציעה שתיידעי אותו שבלי שיתוף פעולה הבית לא יתפקד. שידע, אם הוא לא יהיה חלק, יש דברים שלא יקרו. אז שלא יהיו לו בגדים, כי את לא יכולה לכבס הכל לבד. שהבית יהיה מלוכלך, כי את לא יכולה לנקות את הכל לבד. תגידי לו מראש שאלו הכוונות שלך, זהו אין יותר "שייחים סעודים", זה שייך לשנות ה-60 אולי, התקדמנו ואת צריכה שותף. הוא לא צריך "להסכים" להיות עם הילד. זה הילד שלו גם, הוא לא צריך "לעזור" לך, זאת לא רק האחריות שלך. יש לכם אחריות משותפת- בית וילד. בהצלחה יקירה, אני מקווה שהוא יתפקח.

אוף הפוסטים האלה שוברים אותי מה קורה עם הגברים? למה אין התחשבות

זה בהחלט מצב לא פשוט. באופן אישי אני לא הייתי מוכנה להיות עם גבר כזה, אבל אני מבינה שיש כל מניי סוגים... זה הכל עניין של הרגל בסופו של דבר. כל עוד תמשיכי לעשות הכל לבד, אז הוא ימשיך לא לעשות כלום. את צריכה להציג גבולות ולדרוש ממנו לעזור. תעשי את זה בחוכמה ולא בכוח. זנ צריך לבוא ממנו אחרת זה סתם יגרר לריבים. את צריכה להתייחס לזה כאלו זה מובן מאליו שעכשיו שיש ילד, אז הוא צריך להיות מעורב ולעזור. תנסי גם לשתף אותו בקשיים שלך. למשל אני עכשיו בחודש 8 עם עוד ילדה בבית, ואני כל פעם אומרת לבן זוג שלי "יוו כלכך קשה לי אני מתבאסת שהבית מבולגן ואין לי אפילו כוחות לסדר. חייבים לנקות את המטבח והשירותים". הוא רואה כמה אני גמורה ומרוחה על הספה ולא יכולה לזוז, ואז נכנסת בו אמפטיה והוא קם עושה מה שאמרתי

האמפטיה היחידה שיש לו זה לעצמו