היי, יש לי שאלה בנוגע להתנהגות: הבן שלי בן שנה ו7. סקרן, חייכן, חברותי מאוד.. הוא מדבר מילים בודדות בלבד (לרב הברה 1 מתוך המילה, כמו בה-בלון, בה-בננה, כה-סוכה.. וכו') ומבין כל מה שמדברים או מבקשים ממנו. בגן החדש מאוד טוב לו והוא הסתגל בשניה. כשהוא איתי בבית (בן יחיד) הוא מרגיש גדול ואני מוצאת את עצמי אומרת לו 'אסור', 'אמא לא מרשה', לעיתים תכופות. אני לא מתעכבת אלא אם הדבר שעושה/מנסה מסכן אותו. הוא נעלב ובוכה בכי תמרורים! ואז מגיע מכיוונו ה"דווקא" וחוסר שיתוף פעולה (לא בהכרח בגלל שאסרתי עליו משהו). לא מוכן לשבת בעגלה/לא מוכן לשבת בכסא אוכל (בוכה ומקשית את הגב, זורק את הראש לאחור..)/דורך בכוונה על צעצוע עם גלגלים ובעקבות זה נופל ואם אקח את הצעצוע הוא יצרח עד השמיים.... הוא מגיע מהגן שמח ומאושר ומגיע לבית ומתנהג כמו בשדה קרב. ההתנהגות הזאת מתישה אותי מאוד. יש לכן עצות להתמודדות? 🙏🏻