ההתחלה מאוד קשה, גם ההורמונים פשוט משתוללים וזה בלתי נשלט! את לא מבינה מה נחת עלייך.... הרגשה של "ילד פתאום! כל תשומת הלב אליו! איפה את בסיפור?" הכל מובן והכל טבעי. חשוב שתשתפי ברגשותייך את כל מי שסובב אותך וקרוב אלייך, כדי שיתנו לך את תשומת הלב והיחס הראוי. את צריכה להיות רגועה למען עצמך ולמען הבייבי שלך. כשאת תהיי רגועה את תראי איך הוא יהיה הרבה יותר רגוע ולא יבכה כלכך הרבה. תנשמי הרבה, תדאגי לעצמך לאוכל שאת אוהבת ולדברים שעושים לך טוב!! עם הזמן מצב הרוח יתאזן ואת תרגישי הרבה יותר טוב! מבטיחה❤

תביאי עזרה מהמשפחה ואם אין אז לשלם למישהו חיצוני.. שבעלך יהיה שותף בהכל לא להשאיר אותו מחוץ לעיניינים. שגם הוא ידע להכין בקבוק ולהאכיל ולהחליף ולתת תרופות כי רק ככה לך יהיו כמה דק להתאפס. אם הכל יפול עלייך את תקרסי

תקיפי את עצמך באנשים שעושים לך טוב ותתני להם לעזור לך. חשוב שתעשי הפסקות מהטיפול בתינוק ותדאגי לעצמך- תנוחי קצת, תתרענני ותצברי כוחות..עברו בסך הכל חמישה ימים ונראה לי שזה הגיוני שתרגישי ככה. כמובן שאם ההרגשה לא משתפרת מומלץ לפנות גם לרופא ולקבל עזרה פסיכולוגית/תרופתית. הכי חשוב- לא לעבור את זה לבד, לא להאשים את עצמך ולא לחשוב שאת אמא לא טובה בגלל התחושות שאת מרגישה.

שולחת חיבוק גדול גדול, אני שבועיים אחרי לידה והרגשתי ולפעמים מרגישה דברים דומים. זה מותר, זה הגיוני, עברנו טלטלה מטורפת. בן הזוג שלי שותף פעיל בטיפול בילדה וגם אני בוכה לו מדי פעם, פורקת וזה עוזר לו להבין כמה הוא צריך להיות מכוון גם אליי.. זו תקופה קשה מאוד יכולה להגיד שאצלי כל יום קצת יותר טוב... לא קל עדיין אבל יש שיפור בהצלחה אהובה