פוסט פריקה 😔😔😔 אני בת יחידה ואמא שלי אף פעם לא טיפלה בי. מעולם לא החליפה לי חיתול/האכילה אותי. מהיום שנולדתי רק סבתא שלי טיפלה בי כי לאמא שלי לא היה סבלנות או עניין בלטפל בתינוק. התינוקי שלי הוא נכד ראשון וכשהיא באה פעם ראשונה לבקר בעלי היה צריך להסביר לה איך מחזיקים תינוק. זאת הרמה. כשהיא באה ״לעזור״ לי היא אף פעם לא עוזרת, מפחדת להאכיל, מפחדת להחליף חיתול (ככה היא טוענת) ואין לה ממש עניין בללמוד (אומרת ״תעשי את אני אסתכל״). אם כבר סתם עושה לי עבודה כי אני צריכה לשים לה אותו בידיים בשביל לצלם אותה איתו כדי שתשלח לחברות שלה. היום היינו פעם ראשונה בערב חג ופעם ראשונה שהמשפחה המורחבת רואה אותו. מרגע שהגענו היא רצתה כנראה להשוויץ שהיא סבתא שיודעת הכל ומטפלת ופשוט לא הפסיקה להשפיל אותי ואת בעלי. ״אתם לא מחזיקים טוב״, ״תחזיקי לו את הראש״, ״הוא צריך לאכול״, ״אל תרימי אותו ככה״ ומשלב מסויים פשוט לא נתנה לנו להתקרב אליו! התיישבה ליד העגלה כמו נץ ורק זרקה הערות על כל דבר שאמרנו. כל המשפחה העירה ואמרה שאנחנו איתו כל הזמן וכנראה יודעים מה אנחנו עושים ושהוא ילד שלנו, אבל היא רק המשיכה להשפיל אותנו ולגרום לנו להרגיש חרא הורים! כאילו לעשות דאווין על כולם שהיא הכי עוזרת והכי יודעת. ממש יצאתי בתחושה שכולם חושבים שאנחנו חרא הורים ומזל שיש אותה להציל את המצב כשבפועל היא לא עשתה כלום מעולם! אפילו כשביקשתי ממנה לבוא איתי איתו לרופא היא לא רצתה כי היא ״לא יכולה לראות את זה״. אני כ״כ עצבנית ומושפלת 😭😭😭 התינוקי שלי מטופל כ״כ יפה ואנחנו כ״כ אוהבים אותו ויצאנו כ״כ נבוכים מהחג מההתנהגות שלה ☹️