מרגישה בודדה אני בבית כבר תקופה מאוד ארוכה מגדלת את הילדה לבד , נכנסה למסגרת פעם ראשונה השבוע. ו מצד שני יש את בעלי שעובר משבר ארוך מדיי. אני תומכת ונמצאת פה בשבילו ומייעצת במה שצריך. אבל למשבר הזה יש השלכות- הזוגיות שלנו מתפוררת כבר אין לי חשק אליו, מרגיש לי שאני אדישה להתנהגות שלו כדי לשמור לעצמי שפיות בכל הטרלול שלו הוא בלתי. אי אפשר לדבר איתו, כשאני מתייעצת איתו על נושא מסויים והוא אומר את דעתו. כאילו אסור לי לחלוק על זה . ואם אני מפקפקת במה שהוא אומר או חולקת עליו או שואלת בתמימות למה הוא חושב ככה- הוא נכנס למגננה של הטפות ועצבים של - כי ככה ! הוא הולך ונאבד לי אני כבר לא מצליחה לדבר איתו לא מצליחה לתקשר וגם כשאנחנו מדברים והוא מתעצבן- העצבים שלו יכולים להיראות כאילו שד משתלט עליו ולא הוא לא אלים בשום צורה הוא פשוט פקעת של עצבים והילדה רואה את זה ובוכה ןכואב לי עליה שהיא צריכה לראות את אבא שלה ככה ובכללי את ההורים שלה ככה אני כל כך פחדתי מזה , פחדתי שהמצב שלו יתדרדר והנה זה קורה וכמה אני יושבת לו על הראש שיטפל בעצמו הוא אומר שישתפר וזה קורה רק אחרי שאני שוברת את הכלים יש שקט מזה לחצי שנה ואז חוזר חלילה אני בהריון מתקדם לקראת כל כך הרבה שינויים וגם ככה מוצפת רגשית בגלל הילדה ואין לי כוחות בנפש להכיל גם אותו יותר. אין ! זהו היצי חייבת לפרוק 😔😤