רקע: נשואים שנתיים, ילד בן שנה. אני עושה הכל כי ככה מקובל במשפחות שלנו. תגידו לי מה אפשר לעשות. יצא כיפור,אני מכינה פיצה במקביל עם השכבת תינוק. כשבעלי חוזר מהבית כנסת הפיצה כבר בתנור ועוגה על השולחן. במקביל תינוק צורח. הוא מדליק את הטלפון ומבקש חלה עם דבש, שברור שאני צריכה להוציא, לחתוך וכו'. זרקתי לו איזה משהו על זה, בסוף הוצאתי לו הכל והלכתי לתינוק. שעה עד שהוא נרדם. אני חוזרת. לא השאיר לי פיצה, לא הכין לי מים, קפה, כלום! מעליב. בקושי החזקתי את הדמעות. הלכתי להכין לעצמי אוכל. סבבה. זה קרה כבר והוא גבר אזדיברתי איתו רגוע וישירות.אמרתי לו כבר שאם למישהו היה אכפת מהצרכים הכי בסיסיים שלי יהיה לי הרבה יותר מצב רוח. בפועל יש לו תירוצים להכל וזה נרגע עד הפעם הבאה. דיי!! הכי נמאס לי!! הוא מלך בבית הזה ומה אני? שפחה?? בבית שלי עוזרת בית אכלה לשובע. יש לכן עצה?