היי, לפי הכינוי אני בהריון ראשון ומאוד יקר שחיכינו לו נשואה ויש לנו בית הכל "טוב ויפה" על הנייר.. לאחרונה בגלל הקורונה עשינו מן הסכם לא כתוב שלא מתערבבים עם חברים עד הלידה בגלל שאני מפחדת מהקורונה ואפשר להפגש עם משפחות גרעיניות כי זה לא נורמאלי להתרחק מכל העולם ובעלי בן אדם מאוד חברותי אך הסכים לזה. יש לציין שהוא עובד מהבית ולאחרונה נהיה לו מאוס לא לצאת (אמרתי לו שאפשר ללכת לטייל במקומות שאין בהם אנשים ואנחנו בקושי עושים דברים יחד אז זו הזדמנות) והוא טען שלראות חברים זה מה שחסר לו והיום אחרי הרבה זמן ניסה לשכנע אותי שהוא רוצה לשבת עם חברים עדיין לא השתכנעתי ופשוט קם ואמר לי בסוף שהוא הולך, ומאז ממש חטפתי התמוטטות עצבים ולא בגלל ההורמונים אלא כי הוא ביטל את הדיעה שלי והדיעה ששנינו הסכמנו עליה, אני בכל סיטואציה מבטלת חברות ומפגשים בעיקר כי מפחדת מהקורונה והלידה שלי עוד כחודש שזה לא הרבה זמן. הוא טוען שגם אחרי הלידה בטח לא יצא הרבה ורוצה לצאת עכשיו אבל הבעיה איתו שנותנים לו אצבע ירצה את כל היד פעם פוקר פעם סרט עם חברים פעם ישיבה כל פעם משהו אחר והסיכוי להדבק הוא מאוד גבוה אז למה לעשות לי דווקא??? אני אובדת עצות, כבר אין לי כוחות להתמודד עם הסיטואציה הזאת בא לי לא לראות אותו ולא לדבר איתו אני באמת טעונה ששום דבר לא יעזור לשפר לי את המצב הזה.